מושלמות

אני בן 23, וכל פעם כשאני יוצא מהבית אני ח י י ב (או לפחות מרגיש חייב) לסדר את השיער בצורה מושלמת - וזה אומר ווקס וכו', ולעמוד מול מראה רבע שעה או יותר, ואם לא טוב לבלגן את השיער ושוב לסדר מחדש.. כמובן שזה לא ממש יעיל כי כשאני יוצא החוצה אז חם ומזיעים והכל מתבלגן ממילא.. ואז אני חוזר הביתה ורואה איך זה נראה ועוד יותר מתבאס.. בשביל מה טרחתי. ואני חייב להיראות טוב אחרת אף אחד לא יסתכל עליי בכלל - זאת המחשבה שמובילה אותי.. ואני כרגע בטיפול קוגנטיבי (עוד אחד) פשוט רציתי להוציא את זה..

הי בחורצ'יק, ההודעה שלך מאוד נוגעת ללב, משום שהיא מתארת בבהירות משהו שכולנו חשים בעוצמות שונות: הצורך לעשות משהו (ולו משהו אחד קטן) באורח ממש ממש מושלם... אני חושבת שהמאמץ לעשות משהו מושלם נותן לנו תחושת שליטה במציאות: כאילו שאם השיער שלך יהיה ב-א-מ-ת מושלם, אז הכל יהיה בסדר... אני מניחה שאתה יודע שזה לא באמת כך: הרבה פעמים דברים מסתדרים לנו נהדר כשהשיער נראה זוועה, ולעומת זאת תסרוקת מוצלחת עוד לא הבטיחה עתיד וורוד לאף-אחד... לכן, העניין הוא להתמודד עם החרדה שקשורה לכך שהדברים לא באמת כל-כך נשלטים, ואני בטוחה שאתה עושה זאת בטיפול. בהצלחה, אורנה