בחיאת..

והרי החדשות לנו: א י נ ט ר נ ט. המצאה נהדרת. וכפרפראזה לדברים ישנים של קומיקאי ידוע - מדיום האפשרויות הבלתי-מוגבלות, לעומת המציאות שהיא לרוב כל-כך מוגבלת ובלתי-אפשרית. מי שרוצה, שישתתף. מי שלא - אז לא, כמוני רוב הזמן. ומי שלא נראה לו - אז פשוט ביי. בשביל מה העכרת האווירה הזו? למה צריך להפיל חוקים נוספים של ה"עולם האמיתי" על מדיום שכל-כולו קורא לפריצת גבולות? חוקים שהם מעבר לאותה שמירה חמקמקה על הטעם הטוב, מה שבלאו הכי נעשה עד כה ע"י מנהלי הפורום. בחירה חופשית, כבר אמרנו?! אם אנשים רוצים שישתנה, אז לפחות שינסו לשנות. זו חוכמה קטנה מאוד לצעוק שריפה ולברוח. ומי שהיה פה עד עכשיו לא זקוק לחינוך מחדש, עם כל הכבוד. הן משתתפים בפורום מסויים והן תכתובת שמקרינה בהכרח על אופיו לא יכולים לעבור כפי שהם לפורום אחר. עובדה שכל מי שמסתובב בפורומים, כלומר כולנו, יודע. אז למה להרוס? הרי על כל זרובבלה שלא מרוצה יש מי, שכמוני, כן מרוצה, וכן רוצה להישאר חלק מהחיים הוירטואלים של רבות/ים מהמשתתפים פה. וזה חלק מהעניין. וחלק אחר: משתתפות יקרות - אתן לא יכולות לבוא בדרישה שיכילו אתכן ללא תנאים, בלי לעשות ולו מאמץ מינימלי להבין את מי שלא יכול. שוב, חלק אינטגרלי ממערכות היחסים ביניכן לבין קוראיכן. ולהעלב ולהפגע מכל פסיק זה לחתוך לעצמכן את האף כדי להעניש את הפנים. בחיאת, מנהלים וקוראים יקרים. די. לא נעים הקטע הזה. כולה רוצים לראות מה שלום נורית, אם יעלה מרגישה קצת טוב יותר, אם ניבה קפצה במקרה לביקורון פתע ואולי אפילו להחכים קצת וכו' - ומקבלים מקלחת קרה של כעס ומירמור לפרצוף. אז אולי נעשה עסק? אני אשוב לשתוק ולא אייגע במגילות ארוכות, ואתם תרגעו, תזרמו ותמשיכו להניע את מה שהיה עד כה אחד הפורומים החביבים באיזור. מה אומרים? קאסי

האינטרנט הוא אכן עולם פרוץ וללא גבולות, לכן חשוב שבעתיים להציב גבולות כלשהם, כמו למשל לחלק מערכת של פורומים לקטגוריות, להעניק לכל אחד ש ם מתאים (לכל איש יש שם, וכך גם לכל פורום מסתבר) ובתוך אותו פורום לגיטימי בהחלט לנסות ולדאוג שהכללים המאד פשוטים יישמרו פחות או יותר. בעיניי זה סביר לגמרי ואת יודעת מה ? את שואלת למה להחיל את החוקים והכללים של העולם ה"אמיתי" על חלקת האלוהים הקטנה הזו כאן בפורום ? אולי ד ו ו ק א משום שזה כשלעצמו יכול להועיל לאנשים כאן, באיזה שהוא אופן ? האם חשבת לרגע שאולי התגובה בה בוחרות הבנות לנקוט (עלבון, פגיעה, המשך של שליחת הודעות חוזרות ונשנות וכו') מייצג את התגובות שלהן למקרים דומים שעלולים לקרות להן בחייהן בעולם ה"אמיתי" ? הלא גם כאן זה אמיתי ! מערכות היחסים שנוצרות כאן מחקות כמעט במדוייק את מה שקורה "בחוץ", והתגובות של האנשים כאן אינה שונה מהאופן בו הם היו מגיבים למקרה דומה שהיה מתרחש בחייהם בחיים החיצוניים. אם הן תעצורנה לרגע כדי להתבונן על הסיטואציה הזו, אולי הן תוכלנה להשתמש בה כדי ללמוד משהו על עצמן, על האופן בו הן מתנהלות (ולא, אני ממש לא אומרת את זה בהתנשאות אלא בכנות מוחלטת: יש כאן שיעור חשוב ונראה לי שמפספסים אותו וחבל). זה פורום פסיכולוגיה קלינית. כך הוא מוגדר, והוא אינו פורום תמיכה או פורום התכתבות או כל ורסיה אחרת שהיא נפלאה ונהדרת אך מה לעשות - לא לשמה מיועד הפורום. כל הדיון על האם עודדו אותן להמשיך כך בעבר או לא הוא כל כך לא רלוונטי. ונניח שהמתכונת הזו התאימה למנהלי הפורום בתקופה מסויימת, ונניח שאכן היה כאן "עידוד" גלוי או סמוי בתקופה מסויימת - - - חברות יקרות, היה ונגמר. חוקים גם משתנים מדי פעם אתן יודעות, ועד כמה שזה קשה וכואב ומעצבן (בעיקר מעצבן, כי זה תמיד מעצבן כאשר משנים לנו את החוקים ואנחנו צריכים פשוט לציית) - גם זה חלק מהמציאות ומהעולם האמיתי והוירטואלי כאחד. יש לי המון אמפתיה אליכן ואל כאבכן, אבל בשיא הכנות - אתן מאבדות חלק ניכר ממנה ביממה-שתיים האחרונות כי אתן נוהגות בעיניי בחוסר כבוד משווע בפורום שאתן עצמכן טוענות שהיה כל כך טוב אליכן (ולמעשה הפגיש בין כולכן !) ביקשו מכן משהו מאד מפורש ואינו משתמע לשתי פנים, ועם כל הכבוד - אתן פשוט שמות פס אחד גדול על הבקשה הזו וממשיכות בשלכן, ובעיניי זה פשוט גובל בזלזול בשלושת האנשים המנהלים את הפורום הזה (אני כבר לא מדברת על שאר הגולשים). הגדילה לעשות מישהי מכן (לא זוכרת כרגע) שחשבה שזה מתאים להעביר לכאן הודעה שהיא הדביקה מ"פורום תמיכה" כדי להעביר עליה ביקורת ולהראות לכולנו עד כמה הפורום ה"הוא" לא טוב עבורכן.... בחייכן, אתן לא רואות טעם לפגם בהתנהגות כזאת ?? בזכות הפורום פגשתן זו את זו, הכרתן חברות וירטואליות נפלאות, והרשו לי לגלות לכן משהו: גבולות האינטרנט לא מסתיימים בפורומים של דוקטורס ואפילו לא כאן בפורום פסיכולוגיה קלינית. מחשב יש לכן, אפשר להניח ? תיבת דואר וירטואלית יש לכן, אפשר להניח ? (ואם לא - יקח בדיוק 3 שניות וחצי לפתוח כזו), אז בנות יקרות- מה בדיוק הבעיה להמשיך את הקשר הזה ביניכן באופן א ח ר מעט, כזה שלא יכריח אנשים אחרים לצפות בתכתובות האישיות ביניכן אם אינם מעוניינים ? באמת שאני לא מבינה. חשוב לכן להדגיש בפני כולנו כל הזמן שמחסלים את הקשר ביניכן, שכעת לא נותרה לכן שום אופציה להיות יחד.... באמת בנות. אוקיי - התרגזתן, כאבתן, התעצבנתן, אבל מכאן ועד לא לראות שום אופציה אחרת כאשר יש אופציות כל כך פשוטות כן לשמור על קשר זו עם זו המרחק הוא גדול, וקשה לי להאמין שאינכן רואות את זה. כבדו את הפורום, כבדו את מנהליו, הפסיקו את הדיונים הבלתי נגמרים על חוסר הצדק ועל פגיעתכן הקשה, המשיכו לשמור על קשר אישי אוהב ותומך בפורומים של תמיכה או (אם לא מתאים לכן) באימיילים האישיים שלכן, והמשיכו לתרום כאן לפורום בדרך המתבקשת מפורום המוגדר כפורום פסיכולוגיה קלינית. לא מתאים ? אל תמשיכו להיות כאן, אבל זכרו שזו הבחירה שלכן בלבד, ולגיטימית ככל שתהיה - אף אחד אחר לא אחראי לה.

הגדרת את המצב בצורה יפה וקולעת

אפשר לעשות המון עבודה על מה שכתבת בכזאת אריכות בהודעה שלך. אפשר לשקף לך ולעבוד איתך על הכעס שלך, על היכולת שלך לתפוס מקום רק דרך דחייה של אחרים, על השמחה לאיד, על האימפולסיביות שלך, על התוקפנות שלך ועוד ועוד. אבל מן הסתם, זה לא ייעשה כאן, פשוט מפני שזה לא עומד בהגדרה המאוד מצומצמת שלך ל"פורום פסיכולוגיה". לשיטתך, רק אם תרצי לשאול את אחד המומחים שאלה באחד הנושאים הנ"ל, תקבלי תשובה, מהם. תפקידנו הוא רק לקרוא.... אני מקווה שכניסתי זאת לעץ הזה כדי לענות לך, כן עומדת בחוקים (אמא'לה, חסר לי שלא...) הסיבה שנכנסתי היא כדי להעמיד דברים על דיוקם. את מאשימה אותי שהעברתי לכאן הודעה שהדבקתי מ"פורום תמיכה". לטענתך, "כדי להעביר עליה ביקורת ולהראות לכולנו עד כמה הפורום ה"הוא" לא טוב עבורכן...." נו, באמת.... לא קלטת את ההומור? בהודעה ההיא יש פרסום (אגב, פרסום בפורום זה בסדר בעיניך?), לגבי קבוצת תמיכה לאמהות שאיבדו את אימותיהן. חשבתי שזה מאוד סימלי, כי הרבה מהבנות (שאת כל כך לא סובלת כאן), שהיו קצת כמו אימהות אחת אל השנייה בתקופה האחרונה, מרגישות בימים אלה כאילו איבדו את אימותיהן (ליאת, אורנה, ואולי אפילו גדעון). לא הייתה לי כל כוונה ללגלג על פורום תמיכה הדדית. אני בדרך כלל, בניגוד לך, לא בוחרת בדרך הליגלוג כדי להביע את דעותי. אני גם חותמת בשמי הקבוע בפורום, ולא נכנסת כמוך בעילום שם מוחלט. אני נמצאת בתהליך טיפולי ארוך ומספק. כרגע אני לא שבורה, לא בדיכאון, לא בחרדה... באמת. ובכל זאת אני מוצאת את הפורום כמקום מיוחד, שנעים לי להיות בו. יצרנו פה קשרים מעניינים וייחודיים לאינטרנט, ממש כמו שכתבה זאת מהקומה מעליך, וממש כמו שליאת נהגה לומר בהתפעמות. יש אנשים שנעזרים בפורום, כדי להתקדם עוד קצת בתהליך הטיפולי שלהם, יש כאלה שצריכים אותו כדי להיות מסוגלים, דרך התמיכה כאן, ללכת לטיפול, (מר בלו, איפה אתה?)יש כאלה שרק קוראים, ומנסים למצוא את עצמם או חלקים מתוכם גם בהתנסויות של האחרים, יש כאלה ששואלים שאלות "מקצועיות" בפסיכולוגיה, ומאחוריהן מסתתרת שאלה על עצמם. אני כן מסכימה שצריך להימנע מהפיכת הפורום לצ'ט, בשעות הקטנות של הלילה. אבל אני סובלנית גם לזה. ועוד סוד קטן (זרובבלה, בשבילך...) גם אני פה עוד מהימים של דוקטור קפלן. אז הייתי משתתפת פאסיבית. נראה לי מספיק לשבת בבוקר. לא מרגישה יותר צורך להתנצל ששוב נכנסתי. אף אחד לא גירש אותי מפה.... שבת שלום וחיבוק וירטואלי (כן, מותר לי) לכולם הדר