לכל המשתתפים השקטים

שלום לכם משתתפים שקטים יקרים, אתם יודעים כל מה שקורה בפורום. וגם אנחנו. ההבדל הוא שאנחנו לקחנו את הסיכון ונחשפנו. ותאמינו לי שלמרות שזה אנונימי זה מרגיש 'חשוף'. כל אחת מאיתנו לא רק שם. אישיות שלמה עומדת מאחורי כל שם. קיבלנו כאן בית חם, הכלה, תמיכה, עידוד, אוזן קשבת ולגיטימציה. אל תשכחו שקיבלנו לגיטימציה. לא נדחפנו ולא השתלטנו. וכן, זה פוגע-מאוד. וכן, זה כואב-מאוד. וכן, אני מרגישה נטושה. וכן קשה לי ואני מאמינה שגם לאחרות. וכן, נהננו מ'אמא' ששומרת עלינו. המשותף לכולנו הוא שכולנו מטופלות. ואין לי מושג מה קורה בפורום תמיכה הדדית וזה גם לא העיניין... מזהירים ילד לפני שמענישים אותו, לא? מעולם לא הזהירו אותנו או עשו לנו "נו נו נו". אני בטוחה שאף אחת מאיתנו לא תשאר כאן ב'כוח'. לא נעים לנו להרגיש לא רצויות. אבל אני כן חושבת שזכותינו להביע מחאה. וזה בדיוק מה שאנחנו עושות. נורית

נורית יקרה, משתתפים יקרים, אני חורגת ממנהגי, ונכנסת הנה "לא ביום שלי" כי איני רוצה לעמוד מן הצד ביום הזה. ראשית, חשוב מאד להבהיר שאיש לא מגורש מכאן לפורום אחר. המחשבה על פורום "תמיכה הדדית" עלתה כתשובה (לא בטוח שמושלמת) לרעיון של חלוקת הפורום לשניים שעלה כאן אתמול. מאחר והפורום שלנו הוא בהחלט בעל איכויות סגוליות וייחודיות משל עצמו, וכואב מדי לראות אותו מבותר לשניים, חשבנו על הפיתרון הזה. יכול להיות שזהו פיתרון נחפז, ואולי לא מושלם, אבל חשבנו שזה יכול לספק את כל הצדדים. מי שירצה התייחסות של פסיכולוג יקבל אותה כאן באותה רגישות, סבלנות ומאור פנים כבעבר, ומי שירצה להתקשקש בשעות הקטנות של הלילה עם חברים/ות קרובים/ות יוכל לעשות זאת במסגרת שנועדה בדיוק למטרה זו. אני רוצה לחזור ולומר משהו גם לקולות המבקרים. פורום אינטרנטי הוא מרחב כמעט אינסופי, בתוכו מתקיימת תופעת "אקווריום": מספר מועט של אנשים לוקח חלק פעיל, המוכתב במידה רבה ע"י אופיין וצרכיהן של הנפשות הפועלות. כל האחרים, הקוראים בשקט את הנאמר ואינם משתתפים, לא יכולים להשפיע בכל דרך שהיא על אופי התכנים, אלא אם כן יקחו אחריות ויביאו את עצמם פנימה. אם הפורום חשוב לכם, ואתם מעוניינים להשאירו כנמל בית, אנא השתתפו, שאלו, התווכחו, הקשו - אבל עשו זאת בדרך הגונה ומכבדת. שלושת מנהלי הפורום הם אנשים סבלניים ומסבירי פנים. המשאלה שאנחנו נסנן אנשים או תכנים מסוימים אינה מתקבלת על הדעת, לפחות כל עוד הדברים נעשים בגבולות של טעם טוב וכבוד הדדי. אני קוראת לכל באי הפורום (על "פלגיו" השונים) להישאר כאן, ולנסות להפעיל מידה של סבלנות, בגרות, הבלגה, יוזמה, ורוח טובה. אין לי ספק שנוכל להתגבר על התקופה הזאת, ולחזור לאיזון. סופשבוע נעים לכולנו. ליאת

אני מרגישה שמצד-אחד את ושאר מנהלי הפורום אומרים לנו שזה עדין 'הבית שלנו' אבל בבית אמיתי יש אולי חוקים כלשהם ומגבלות אבל אין איסור על דיבורים בין בני הבית לבני הבית האחרים-שאינם ההורים,יש חופשיות,וכאן אתם אומרים שזה אפשרי בעצם לדבר רק אליכם,ושהתמיכה הנהדרת שהיתה ולוותה בשיתופכם כבר לא תהיה קיימת יותר,ועבורי זה עצוב מאוד,כי כל ה'ביחד' הזה שלנו אחת עם השניה ואיתכם-מנהלי הפורום כתומכים העיקריים {בנוסף למקור למענה על שאלות-שזה דבר 'יבש' שקיים בכל פורום}כל זה עזר לי מאוד,והפך אותי תוך זמן קצר ממישהי שקטה שמפחדת להביע את דעתה ולהשתתף לתומכת ונתמכת-דבר שעזר לי מאוד,ואני בטוחה שלא רק לי עזר; ועכשיו זה כבר לא יחזור יותר;ואני מרגישה כעת כמו בפרידה עצובה ממקום אהוב שתמך בי,ואיני בטוחה שארצה לעשות זאת בפורום אחר ושאפתח ככה. מה שכן אני יודעת זה שעכשיו למתלוננים יהיה נוח יותר,כי הם ממילא לא שיתפו או רצו לשתף-שזה דבר שדורש הרבה אומץ('לחשוף' את עצמינו ככה),ואנחנו-אני,נורית,חן,רעות יעלה,ואחרות(מצטערת אם שכחתי מישהי),ניאלץ בכל-פעם שמצוקה עולה לשמור אותה לעצמינו(וזה אני מדברת על עצמי בעיקר),ולעבור את היאוש העצום והתסכול והזעם לפעמים וכו'- לבד,עם עצמינו,שזה אינו דבר קל. הרגשתי צורך לכתוב זאת. וכמו שנורית כתבה- לא נ?ש?א?ר במקום שאיננו רצויות.אני אוהבת את הפורום מאוד,אבל לא אכפה את חברתי על אף-אחד.

ליאת, את בעצמך עודדת את הביחד הזה שלנו. וזה מעליב שאת כותבת "להתקשקש בשעות הקטנות של הלילה עם חברים/ות קרובים/ות". אני לא חושבת שזה מה שאנחנו עושים. עד עכשיו אף אחד ממכם, מנהלי הפורום, לא הביע איזושהי התנגדות למה שהולך כאן, דווקא את עודדת אותנו אל מול המתנגדים. אני מרגישה שהעיפו אותנו, בלי לתת שום אזהרה! אני אף פעם לא נלחמת על מה שאני רוצה, אבל עכשיו אני מרגישה שאני חייבת... כי הפורום הזה באמת חשוב לי, כמו גם הנפשות הפועלות! מאוכזבת, רעות

מדובר. למעט הערה אחת מנומסת אני לא רואה שום דבר מיוחד. הר הוליד עכבר או מה?

ערב טוב, גם ביקורת אחת, דווקא בהיותה מנומסת, ראוייה להתייחסות. והיו קולות נוספים. אני שותפה לתחושה שהדברים קיבלו סוג של האצה וסחרור. לילה טוב ליאת