לאורנה ראובן-מגריל

אורנה שלום, ברצוני להאיר את עיניך בעניין הכתיבה בפורום. אני יודעת שזה לא רלוונטי כ"כ,אבל חשוב לי להדגיש שבחודשים האחרונים הפורום היה מעין בית בשבילי, הרגשתי שכאן אני יכולה להוציא ולפרוק את אשר על ליבי וכאמור אני עוברת תקופה מאוד לא קלה. לדאבוני נוצר מצב כזה שפתאום יצאו מהארון כל מיני קוראים פסיביים (למה נזכרו עכשיו אחרי שהתרגלתי לבנות המקסימות ולתמיכה האינסופית שאני מקבלת, קצת הצתה מאוחרת מצידם ) וטענו שזהו פורום מקצועי ושאין מקום להודעות מהסוג שאני כותבת פה,הודעות 'תמיכה' כאלה אני לא ממש שואלת שאלות בנושא פסיכולוגיה אלא אני מבטאה יותר את מה שאני מרגישה. כתבתי על מנת להיעזר ולקבל תמיכה במקרים שבהם הרגשתי רע מאוד,וקיבלתי התייחסויות משאר משתתפות אחרות שגם עבורן הפורום הוא מעין בית,ועכשיו נורא מצער אותי שמקום כל כך משמעותי בשבילי כבר לא יוכל להיות לי בטוח, וכמו כן גם נראה לי שמשתתפות אחרות מרגישות כמוני. אין לי שום טענות על כך,אני מודעת לעובדה שמטרת הפורום היא לתת מענה בנושאים הקשורים לפסיכולוגיה קלינית בלבד, ואני מתנצלת שקצת שכחתי זאת והרשיתי לעצמי 'לגלוש' ואני מתנצלת על כך כי ידוע לי שאנשים לא מעוניינים להיכנס לפורום פסיכולוגיה קלינית ולמצוא הודעות כמו שנהגתי לכתוב. ברצוני להבהיר משהו חשוב, אני בחורה שמנהלת חיים ,נקרא לזה חיים נורמלים,חרף נסיבות חיי הקשות,איניי בובת סמרטוטים כמו שבטח נשמע לכולם. כלפי חוץ אני נראית טוב,מטופחת, ותמיד משדרת שיש לי מצב רוח טוב,אני בחורה שעובדת,באופן קבוע אני נוהגת לעשות ספורט(משפר לי מצב רוח-ולכן אני מצליחה לפעמים להרגיש טוב למרות שיש לי דיכאון) וחשוב לי לשדר לסביבה שהכל איתי בסדר,חלילה שלא יראו כמה קשה לי וכמה אני 'טעונה רגשית' ורק בפורום זה הצלחתי לבטא את כל הכאוס שאני מרגישה בפנים.אפילו שלחבריי הטובים ביותר אני לא מספרת כמה רע לי.ויש לציין שאני נפגעת תקיפה מינית וכל הכאב שאני מרגישה בעקבות זאת היה מודחק המון זמן ולא סיפרתי לאף אחד,ופתאום אני מרגישה צורך לפרוק ולהוציא,מה יש לא מגיע לי?? אבל נכון שעשיתי זאת בפורום הלא נכון, אבל משתתפים יכלו לפחות להאיר ולהעיר לי מזמן על כך,ולא לחכות שאני אתרגל וגם נקשרתי למקום הזה וחבל לי עכשיו מאוד שאני לא יכולה להמשיך לכתוב פה(כך אני מרגישה שאני לא רצויה) ואני מניחה שאתם תשנו את אופן הניהול של הפורום כמו שליאת כתבה,ואז לא יהיה מקום בשבילי פה, אבל אז לא יהיה לי מקום להיעזר בו בשעת הצורך.גם אם תהיה לי שאלה רלוונטית שכן קשורה לנושא הפורום,לא ארגיש כבר בנוח ואני בטח לא אשאל. אני הולכת לטיפול אבל זה לא אותו דבר,כי קשה לי מאוד לשתף את המטפלת שלי בהמון דברים,ולהראות לה כמה קשה לי,תמיד כשאני באה אליה לטיפול אני נראית טוב והיא לא יכולה לתאר לעצמה שאני רוצה למות ולהתאבד ושכל כך רע לי בפנים,ולכן השיחות לא עוזרות. אני לא מסוגלת להיפתח בפניה למרות שאני מטופלת כבר חמישה חודשים,דיברתי איתה על כך וזה לא עזר כי עדיין לא מרגישה שיש לי מספיק 'תנאים' נוחים להיפתח ולספר.ואנחנו עובדות על זה בטיפול,אבל את מי אני אשתף בינתיים.?אני אשב ואסבול לבד עד שאני אחנק בסוף? זה לא פייר לעשות לי את זה. למה לא אמרו לי מהתחלה שאני גורמת למטרד והייתי הולכת. אני אספר לך סוד,שיערתי ותיארתי לעצמי שאני מפריעה אבל לא חשבתי שעד כדי כך. אני מניחה שעכשיו אני צריכה להישאר לבד עם הסבל,אז תודה בכל זאת שהייתם לי לאוזן קשבת(את וליאת וגדעון) ושעזרתם לי במקרה הצורך(בזכות ליאת התחלתי את הטיפול הפסיכולוגי ,לפני כן, לא רציתי לשמוע על כך והיא זאת שהסבירה לי שכדאי לי לפנות לטיפול) חבל לי מאוד שאני כבר לא יכולה להרגיש פה בבית ובנוח. וסליחה שהבטאתי בצורה אולי לא ברורה,אני לא במקום שנוח לי לכתוב ואני צריכה כל שנייה לסגור... סליחה שזה יצא לי ארוך מידי,היה לי חשוב להסביר שלא עשיתי משהו בכוונה ולא רציתי לקלקל את שמו הטוב של הפורום. ואני יודעת שהבטחתי לא לחזור,פשוט נכנסתי סתם לראות מה קורה,וראיתי שגם רעות משתנה מרגישות לא בנוח לשתף( ואני מאוד מעריכה אוהבת אותן וחשוב היה לי לפנות אלייך ולשמוע את דעתך על מה שקרה כאן) סליחה על הניסוח הקטסטרופלי ועל הבלאגן..... חן

אורנה הבנתי את המסר, אתם צודקים ואני לא חולקת עליכם. אם אפשר למחוק את ההודעות שלי? חן