נוהג שימוש בפורום...

לכל חברי הפורום, בהתייחס להתרחשויות האחרונות בפורום, הגענו להחלטה להמליץ בפניכם על הנוהג הבא: לפורום יש להפנות שאלות המיועדות למנהלי הפורום, כלומר שאלות רלוונטיות לתחום העיסוק שלנו - פסיכולוגיה קלינית. כל משתתפי הפורום מוזמנים לצרף את התרשמויותיהם, תחושותיהם וכמובן - תמיכתם. מעבר לכך, שאלות שאינן מיועדות למנהלי הפורום, אלא מהוות תקשורת בין-אישית בין משתתפי הפורום, מומלץ לבצע בפורום תמיכה הדדית. בואו ננסה להפעיל את הנוהג הזה לזמן מה... אורנה,גדעון וליאת

בואו נעבור כולנו לפורום תמיכה הדדית... נוכל להיפגש שם, מה רע? ליאת תחסר לנו, אבל יהיה לנו אחת את השנייה. מה אתן אומרות?

אורנה, עכשיו קראתי את הודעתך, הבנתי את תנאי השימוש. סליחה על ההודעה שלמעלה היא לא רלוונטית,תמחקי אותה. אני גם לא כל כך מרגישה בנוח לשאול פה שאלות שקשורות לפסיכולוגיה קלינית. אני לא כועסת כלל,אני מאוד מבינה ואני מעריכה אותך ואת ליאת ואת גדעון. חן

אורנה, האמת היא שאני בשוק מההחלטה שלכם. חשבתי שהאינטימיות הזאת מחממת את ליבך... http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/6/xPG/621/xFT/569743/xFP/569814 ליאת, אני מרגישה מרומה. אני מרגישה ששידרו לי מסר כפול... http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/6/xPG/623/xFT/572535/xFP/572737 אני באמת לא מבינה למה המבקרים הם אלה שמחליטים על אופי הפורום. יש מיליון פורומים ברשת שהם רק שאלות ותשובות המומחים. למה הם לא עוזבים אותנו בשקט ומוצאים לעצמם פורום אחר שכן מתאים להם. כשאני הולכת למסעדה שהאוכל בה לא לטעמי אני עוזבת למסעדה אחרת ולא משנה את התפריט של המסעדה... סליחה שדיברתי. סליחה שכתבתי. אני פגועה. יום טוב לכולם. נורית

לא לפיתרון הזה קיוויתי... אני מרגישה שסילקו אותנו! המבקרים ניצחו... כל כך חבל לי לוותר על האחווה הנעימה הזאת שהיתה לנו כאן )-: אני חלילה לא מאשימה את מנהלי הפורום... כנראה שזה יעודו של הפורום... פורמט של שאלה ותשובה... עצובה ופגועה, רעות

האמת היא שאני מאוכזבת כמו נורית ורעות,ואני מרגישה שאם היה לי מקום שבו גם אוכל להביע את רגשותיי וגם לשאול שאלות,וגם לקבל תמיכה,כעת כבר הוא לא קיים; אני גם כמו נורית מרגישה מרומה ואף מושפלת,שכתבתי את מצוקותיי האמיתיות למטה-וחבל שעשיתי זאת.אני מרגישה מרומה כי אתם(מנהלי הפורום)בעצמכם עודדתם את ההתחברות בינינו ואת צורת התמיכה הזו,וכשהועלו לפני כחודש טענות דומות לאילו- לא הסכמתם למחוק 'עצים'- כי הדגשתם שזה היחוד של הפורום. צר לי שבגלל הערה של מס' מצומצם מאוד של אנשים שלא בטוח שגם כעת ימצאו את מקומם בפורום ואולי ממילא לא יכנסו אליו יותר- אתם בפירוש נ כ נ ע י ם מיד לדרישותיהם והופכים את הפורום. אולי אתם מעדיפים פורום 'מת' (ותסלחו לי על הביטוי)של שאלה ותשובה פה ושם,ומשתתפים לא קבועים,אז בסדר- קיבלתם את זה, לא נפריע כאן יותר, בעבר הרגשתי שזה הבית השני שלי ואף סיפרתי פה דברים ותחושות שלא שיתפתי את בני-ביתי,וכשאני קורת את דבריכם אני מרגישה נבגדת,כאילו זרקתם אותי ואת המשתתפות הקבועות האחרות מהבית,והכל בגלל הערה אחת בודדה.....חבל.

היי כולן. אז מה, קצת נוטשים אותנו? נתמודד.בסך הכל היו כאן שתי דעות, ולא קיבלו את שלנו.... זכותם. אני מקבלת את ההמלצה של אורנה (מעניין עד כמה ליאת שותפה לה באמת, מהלב....), ואת הרעיון של "היא". בואו נעבור כולנו לפורום השכן. יתומות, אבל ביחד... ואם ליאת תרצה, תוכל להיכנס ולהגיב לנו שם.... הדר

רק השם של הפורום "תמיכה הדדית" מרתיע אותי, אבל אם אתן תעברו אצטרף אליכן... לא רוצה לאבד אתכן... הדר, את צודקת, לפחות נישאר ביחד... אז עוברים?

בנות יקרות, אני קוראת ומרגישה את הפגיעה שלכן, אבל חושבת שכדאי לעצור לרגע ולנסות להבין מה קורה. כבר תקופה ארוכה שיש כל מיני תחושות בפורום: יש משתתפים שעשו בפורום שימוש מאוד אישי וייחודי (כמו עצי השירים של מאיה), יש משתתפים שיצרו אחווה ודאגה משותפת (כמו עצי התמיכה ההדדית של התקופה האחרונה), ויש משתתפים ששולחים שאלות ורוצים תשובות... באופן אידיאלי, זה היה נפלא אם היה מקום לכולם, אבל אנחנו יודעים מנסיוננו שהמאמץ לאפשר הכל (כמו במקרה של מאיה), הוא בסופו של דבר בעוכרינו. כנראה שגם בפורום, כמו בכל מקום אחר בעולם, צריך "חוקי שימוש". אני חושבת שאם תקראו שוב את מה שכתבנו, תבינו שאין כל כוונה לפגוע. הכוונה היא להדגיש שהפורום הוא פורום, ולא צ'אט. זה הכל. עדיין מותר לשאול אותנו וזה את זה, עדיין מותר לאהוב ולדאוג, אבל לא להשתמש בפורום כמו צ'אט. אני בטוחה שאפשר למצוא את הדרך כך שהפורום ימשיך להיות בית נעים ומעניין. שלכן, אורנה (ואני מקווה שליאת וגדעון יוכלו להיכנס בקרוב ולומר את דברם...)

אני בהחלט מרגישה יתומה... )-: את לא נעלבת? אנחנו לא נילחם ב'רשויות'. אנחנו נעבור לפורום השכן. אבל שם לא מכירים אותנו. והאמת היא שאני קצת מפחדת... ואם לא ירצו אותנו שם... ואם אף אחד שם לא יודע מה זה טיפול ומה זה להיות מטופלת... אמא, תשארי איתנו. אוף. ו"היא" מי את? נורית