לליאת ולכולם

ליאת,התגעגעתי אליך,למרות שאני מתביישת לכתוב זאת (כי אני גם עכשיו כשאני בטיפול עדיין לא מרשה לעצמי לוותר לגמרי על המסיכה של 'הבחורה החזקה', שמסתדרת לבד ולא צריכה אף-אחד:לכן גם קשה לי לבקש חיבוק אפילו מאימי/למרות שלפעמים אני עושה זאת ולפעמים היא מבקשת/ובטח שלא לבקש חיבוק או עזרה ותמיכה מאחרים- ולכן לא הרשייתי לעצמי אף-פעם להישבר לגמרי בטיפול-ואצל הפסיכיאטר גם לא הצלחתי לבכות אף-פעם אפילו שרציתי), במיוחד היום - כששוב עברתי 'תרגילי-חשיפה' מתישים; אינני יודעת אם קראת את מה שכתבתי לאורנה ולכולם ביום חמישי על תרגילי החשיפה שעברתי בבית-חולים עם הפסיכולוג שלי-ע"י 'החשפות' ללכלוך ול'חיידקים' בבי"ח,כדי להיפטר מבעית הOCD שלי - שחלק ניכר ממנה מתבטא ב'בעית הנקיון'.אז היום ה'חשיפות' היו יותר משמעותיות והשפיעו עלי יותר,ונשארתי בחרדה זמן רב אחרי ועכשיו היא עברה כמעט לגמרי,וישבתי על הכיסאות והספות ועל הסדין במיטתי ושכבתי קצת עלי-על הכרית,אך פחות מלפני שבוע-וזה מפריע לי,כמו-כן אני עדיין מורידה נעליים איך שאני נכנסת הביתה- ובעיקר לחדרי. אני מרגישה מוזר- מחד - זה פחות מפריע לי ממקודם - הלכלוך,ומאידך- אני נמצאת ב'מאבק תמידי' נגד עצמי ואין לי כוחות יותר; וגם עיניין חיפוש העבודה מתיש אותי. ורציתי לציין שהתמיכה של כולן פה בפורום-כולל של אורנה- עזרה לי מאוד בשישי-שבת. תודה על ההקשבה, משתנה

משתנה שלום! אני נפעמת מול המלחמה שאת עוברת עם עצמך. זה בעיני כמו לעבור את פרעה.... ואם עוברים את פרעה, אפשר אחר כך לעבור כל דבר. כל הכבוד לך! אנחנו פה. וגם אני שואלת את עצמי אם ליאת קוראת הכל, גם בימים שהיא לא "בתורנות"... היה מעניין פה בשישבת... נכון? הדר

תודה על התמיכה,זה באמת כמו לעבור את פרעה-המלחמה שלי בעצמי,ןזה מאוד עוזר שיש לאן לפנות,למרות שלפעמים - כמו ביום שבת גם אין חשק לשתף ולהשתתף (ולכן לא השתתפתי במשחק היכרות),וגם עסוקים יותר מידי(שזו סיבה נוספת שמנעה ממני מלהשתתף-עבדתי על המחשב ,אך עשיתי עבודה כלשהיא- כך שהייתי מרוכזת רק בה). באמת מעניינת הנקודה שהעליית- ונשמח לשמוע מליאת אם היא קוראת בפורום גם מחוץ לימים שלה.

כן, היה פה כיף בשישי-שבת. חבל ש"רשת" לא באה יותר... הייתה עושה לנו כאן כל מיני הפעלות... (-: מעניין איך כל מנהל פורום רואה את תפקיד הפורום. גדעון לא אמר על זה מילה. אולי הוא לא בעד התכתבויות מהסוג הזה. ואולי כן... ומה שלומך חוץ מזה? נורית

משתנה יקרה, כמו הדר, גם אני מתפעלת מהכוחות שאת מצליחה לגייס במלחמה שלך למען עצמך. בכתיבה שלך את מצליחה להעביר גם את עוצמת הקושי אבל בכלל לא פחות מזה עוברת גם תחושת הניצחון. איתך במלחמתך הצודקת. יעלה

למשתנה, את לא מפסיקה להדהים אותי. כל הכבוד על נחישותך ואומץ ליבך. חן

גם אתן מדהימות אותי בכל פעם מחדש,בדרך שבה אתן גורמות לי להרגיש חשובה ומיוחדת ולהרגיש טוב עם עצמי ע"י עידודכן - אתן משפרות את מצב-רוחי. ודרך-אגב,מקודם הכרחתי את עצמי(בקושי רב) לשבת גם על השמיכה והכרית והכותונת וכו' עם הבגדים שלבשתי - ובעיקר עם המכנסיים ולגעת עם הידיים - המלוכלכות (שעוד לא שטפתי עדיין מ12:00בצהריים).וכל זה באמת קשה מאוד עבורי,אך אני נלחמת, ואני נלחמת גם לא לנקות את השעון,התיק וכו' שהטנפו באבק ולכלוך - הכוונה לאבק ממשי - שרואים-לא למשהו שאני מדמיינת.

ערב טוב לכולם, תודה על קבלת הפנים החמה. משתנה - בטח שקראתי על ההישגים שלך, ושמחתי בהם כבר אז, ביום חמישי. תרגילי חשיפה הם אכן דבר מתיש, אך כמו כל הישג שהושג בעבודה קשה, ערכם לא יסולא בפז. מקווה שתצליחי לגייס סלחנות כלפי נסיגות אפשריות, אך לדבוק במידת האפשר בכלל של "שטח משוחרר לא יוחזר!". מה שהושג במאמץ כזה, ראוי שיישאר בידינו (במלחמות צודקות- כמו שיעלה קוראת להן - אפילו יונים צחורות נותנות פייט)... הדר - אני משתדלת להתעדכן בנעשה בפורום גם כשאיני ב'משמרת'. הפורום ואורחיו חשובים לי. נורית - אני חושבת שאפשר לשאול את מנהלי הפורום האחרים על תחושותיהם. נדמה לי שיהיו לכן הפתעות. :-) לכל המתעניינים בשלומה של ירדנה הפעלולנית: אתמול היא חזרה לתפקד 4X4 גם אם לשניות ספורות. כשחזרתי מהעבודה היא חיכתה לי ע"י הדלת, עומדת לראשונה על *כל* רגליה ומכשכשת בזנב. זה היה מרגש. מאז היא חזרה על המופע המרשים עוד מספר פעמים, לפרקי זמן קצרים. אנחנו במגמת שיפור. הביחד המיוחד שיצרתן כאן באמת מאד מרשים. נקודת חן אמיתית בים של פורומים הנראים, לכאורה כל כך דומים זה לזה. יישר כוח ליאת

אני שמחה שכלבתך החלימה וחזרה לתפקד,אומנם איני אוהבת כ"כ כלבים,אך אני יודעת כמה הם נאמנים (אפילו יותר מבני-אדם) וכמה עצוב כשקורה להם משהו{מהכלבים של אחי}. באמת התמיכה של חברותיי לפורום מאוד עוזרת,וזה לא כך בפורומים אחרים. בעיניין 'מלחמתי' בOCD - יום אני 'מנצחת' ויום הוא,וזה מזכיר לי הורדות ידיים,ולא יודעת עוד כמה כוחות ישארו לי בשביל להמשיך ב'מאבק התמידי'.