מתקשה לראות את חצי הכוס המלאה..

היי, אני לא יודעת איך להתחיל לספר את סיפורי אך אנסה לעשות זאת על הצד הטוב ביותר, על מנת שאוכל לקבל את עזרתכם. אז ככה, לפני 11 שנה ( הייתי בכיתה ד') אבי חלה במחלת סרטן כל הבית סבב סביבו וכמעט ולא היה זמן לאף אחד לעיסוקיו כתוצאה מזה חלה אצלי ירידה בלימודים ובמקצוע החדש שאליו נחשפים בכיתה ד'- אנגלית. הזלול במקצוע החל וכשהגעתי לסוף ד' לא ידעתי אף מילה. בחופש הגדול של ד' אבי נפטר מהמחלה וזה הותיר בי מעין טראומה ואז חלה ירידה למרות שכל השנים עד יב' קיבלתי תמיכה של מורה פרטית צמודה זה לא עזר והיום שאני קצת אחרי שחרור מצה"ל אני מנסה לשפר בגרות זו כדי להתקבל ללימודים באונ' ( זה דבר שדי השפיע עליי היות וזה שפה והיא לא נרכשה אצלי כמו אצל כל ילד..:() והתסכול מזה שאינני מצליחה להניב פירות מכל ההשקעה זה די מעצבן "ואוכל אותי". עוד דבר שדי מציק לי זה שיש לי אחות הגדולה ממני בשנה ו-9 חוד' ומאז שאני מכירה את עצמי היא כל הזמן משפילה אותי, יורדת עליי אנחנו רבות נון סטופ וגורמת לי לחוש ככלום ו"כאפס". דבר זה מאוד פוגע בביטחון העצמי שלי ומלווה אותי עד היום. לאמי לא כ"כ איכפת היות והיא איננה אישה בריאה וגם כשהיא מנסה להצערב היא כל הזמן מצודדת באחותי. (איך זה ייתכן שאם מפלה בין 2 בנותיה?). דבר נוסף אשר אני מבחינה בו זה שכל הזמן מנסים להשוות ביני בין אחותי במשפחה ובכלל , כל פעם עולים המשפטים "אם אחותך כך וכך איך את לא כמוה" אני יכולה לראות איך משפחתי מתגאה באחותי אך אני שמה לב שקשה להם להתגאות בי! למה זה? הרי ידוע שאנשים שונים מטבעם ולא יכולים להיות דומים זה לזה כי אם היו דומים העולם היה משעמם. שאלות אלו ומשפטים אלו הבאים מהמשפחה די מעצבנים אותי וגורמים לי לחוש שוב "הכבשה השחורה", הבנאדם הפגום במשפחה...דברים אלו חוזרים ונשנים והאירוע ששהכי הוביל לשבריה נפשית היה הגעת ציוני הפסיכו' אשר מרוב לחץ קיבלתי ציוין נמוך בהרבה מהיכולות והסימולציות אחותי קיבלה יותר ואז חלו הלגלוגים: איזה טיפשה את?עכשיו תשרפי עוד שנה עד הלימודים האקדמאיים? ( SO WHAT...) יש מקרה נוסף שאפשר לציינו והוא שיש לי תחושה שאחותי היא פשוט צרת עין..(מבחינה חיצונית אני נראית יותר נאה ממנה) ופשוט קשה לה ..מה עושים? איך מחזירים לי שוב את הביטחון העצמי? היו פעמים שבגלל שרבתי עם אחותי הפסקתי לצאת עם חברים כי איך אפשר לצאת אחרי שכולך בוכה ומתוסכל. עוד דבר ששבר לי ת'ביטחון העצמי זה היה הגיוס לצה"ל, אומנם התגייסתי למקום אליו רציתי אך בתוך החיל אליו השתייכתי לא קיבלתי את המדור בו כ"כ התעניינתי וכך זה ליוה לכל משך השנתיים שירות שלי שדלתות שוב ושוב נטרקו בפני. והחלום שמאז ומתמיד, שלשמעו התגייסתי לצבא, רציתי להיות קצינה בצה"ל גם נטרק היות והיתה לי מפקדת גרעה. עכשיו שאני כמה חודשים אחרי השחרור אני מנסה להתעודד ולחשוב הלאה אך אינני יכולה כי העבר הכ"כ כאוב ולפעמים נראה בעיני "כשחור" איננו מרפה. אני בנאדם שבונה את עצמו לעיתים כפי שהחברה מסתכלת עליו וכך זה גורם שאני זקוקה לפידבקים מהחברה, אך חבריי הקרובים ברגעי משבר מפנים אליי עורף. אני ממש רוצה להמשיך הלאה ולראות שהחיים לא יפנו אלי עורף, זה די קשה אני סה"כ קרובה ל-21 , יש יגידו נערה, אך אני מריגשה בתוכי באישה בת 80 . אני רוצה לדעת שאיכשהו העתיד יחייך אלי ויהיה ורוד...אני רוצה לקבל בחזרה את החיוך שלי כי במשך השנתיים הללו אינני מאושרת ושמחה היות ודברים שרציתי לא התממשו ( דבר אשר גרם לי גם לא לצאת עם בחורים)... יש לכם עצה איך אפשר לראות את חצי הכוס המלאה או את כל הכוס המלאה?:(

אביגיל שלום, את אמנם רק בת 21 אך צברת ארועי חיים שליליים : קשיים וארועי חיים קשים מבית ואכזבות מחוץ לבית. ארועים אלו משפיעים עלייך כיום לכיוון של תחושות שליליות לגבי עצמך וראיית חצי הכוס הריקה . לדעתי את יכולה להפיק רבות מטיפול פסיכולוגי. טיפול שיכול לעזור לך להבין טוב יותר את עצמך, את יחסייך עם בני משפחתך ואז גם לשפר את תחושותייך לגבי עצמך ולגבי החיים בכלל. לטיפול פסיכולוגי את יכולה להגיע דרך שרותי היעוץ או השרות הפסיכולוגי באוניברסיטה בה תלמדי, או במידה ולא תתחילי השנה את יכולה לפנות דרך קופת החולים שלך. בהצלחה רבה, גדעון

היי אביגיל, אני מרגישה צורך להגיד לך, שבכל שורה ושורה במכתבך מצאתי גם המון כוחות. מדהים אותי איך את לא נכנעת לאירועי החיים הקשים שהיו מנת חלקך, ובעיני, את ממש מצליחה לראות את חצי הכוס המלאה (כמו למשל כשאת כותבת ( SO WHAT), לגבי דחיית הלימודים, וכותבת את זה, כמה סימלי, באנגלית). כדי לראות את חצי הכוס המלאה, צריך קודם להאמין שהיא קיימת, שאין מולך כוס ריקה, ואת זה לדעתי את כבר עושה. פסיכולוג טוב יכול לעזור לך לעשות את המשך הדרך, לא הייתי מוותרת על זה. מגיע לך. הדר

אולי אפשר גם טיפול בפרחי באך בשילוב של פסיכולגיה ואת מדהימה בעיני ותראי כמה ניסיון רכשת מהרמה האישית שלך כבנאדם ותוכלי להתמודד עם דברים בצורה הרבה יותר מועילה מאשר אחרים בגילך אני מדברת מניסיון אני גם עברתי דברים אבל...אלו הם חייך גם לטוב גם לרע ותשתדלי להנות מכל יום ולנסות להפיק את המיטב את בסוף תצליח תתחילי לדבר לעצמך חיובי זה עוזר הכל יסתדר חייב להסתדר אני מאחלת לך המון הצלחה ותמשיכי להיות חזקה ועם קצת כוח רצון והמון אמונה את תצליח אין לי ספק בכך שלך ירין!