העצב בתוכי(מדכא מאוד ולא מומלץ לקרוא)

העצב בתוכי ----------- מה שהיה לא יחזור עוד לעולם וכואב לי בלב כל יום מחשבות שעולות לא נותנות לי בשקט לחיות זה אולי יותר מסתם משבר זה גורל שנפל עליי החיים היפים פשוט התנפצו לאלפי רסיסים הכאב שבליבי זה כאב שאיש אינו שומע די עד מתי יגור העצב בתוכי הכאב שבליבי זה כאב שבנפשי פוגע די עד מתי לא רוצה להיות לבד הרחוב נדם מבני אדם אף אחד לא מבין אותי ומחר זה עוד יום יום רגיל וכמעט שגרתי אם בשמיים נשמע קולי ורק ממ?ע?ל יבוא עזרי אדון עולם תחוס עליי אני בוכה לך.....................

את יודעת שהשיר שלך גרם לי לדמוע לילה טוב

אני, כן,גם לי.... ולא רק השיר..........

עכשיו רק נותר לאסוף את הרסיסים ולחברם שוב כדי להחזיר את החיים היפים... אבל יש א?ל?פ?ים מהם וכמעט בלתי אפשרי להחזיר את כולם בדיוק למקומם... עם המון סבלנות נמצא את רובם... עם המון ייסורים גם נחבר אותם... אבל יוותרו חריצים וזה יכאב, אבל רק לפעמים... (נתקעתי על המילים: "החיים היפים פשוט התנפצו לאלפי רסיסים"...) חנו'ש, המילים שלך כל כך נוגעות... גרמת לי להזיל דימעה... מחבקת אותך, רעות

לרעות, שמחה לשמוע שהחלטת להישאר בטיפול. תודה על העידוד... חן

אני כל כך מזדהה איתך... למה למה צריך לחיות ככה...?(ועכשיו מישהו בטח יאמר לי שלא צריך...כי אפשר לקבל טיפול),אבל... זה לא כל כך פשוט...כמו שזה אולי...נדמה... אוף החיים האלה....קשה איתם.... אני שונאת את המצב רוח הזה שתמיד מגיע, שבא למות...וזהו...לא לחשוב על כלום יותר...לברוח מהכל... אני שונאת את הצבא הזה... ואת הכל..... *****

חן יקרה וכל האחרים, למרות האזהרה לקחתי סיכון ונכנסתי לקרוא... השיר שלך כל כך נוגע, ומצליח בשורות קצרות לבטא כל כך הרבה כאב. אני חושבת שהיכולת הזאת, לבטא באמצעים אמנותיים רגשות עוצמתיים, היא יכולת מופלאה, שיש בה פוטנציאל ממשי להבראה והחלמה של הנפש הפצועה. למרות התחושה שלך, כאילו אינך מובנת, ושאיש אינו יכול לשאת איתך את המשא, מסתבר שהמילים שלך נוגעות, ומשיבות אליך הרבה אהבה ונחמה מחברותייך לפורום. זה לא מובן מאליו. החזיקי מעמד ליאת

ליאת יקרה, האמת שמאוד התלבטתי אם לשלוח את השיר,כי הוא מאוד מדכא,אבל כל מילה בו מתארת בדיוק את מה שאני מרגישה,כשנגמרו לי כבר המילים לתאר, שלחתי שיר..... אני מנסה הרבה פעמים להתאפק ולא לספר עד כמה קשה לי ולא תמיד אני מצליחה......... ולפעמים קורה לי שאני לוחצת 'שלח' ואני אח"כ מצטערת כל כך... כי אני יודעת שאני מדכאת אחרים ,אבל יש לי מין צורך כזה 'להקיא' הכל ואחרי הכתיבה אני מרגישה שקצת הוקל לי.... מעין פורקן שקשה לתאר אותו במילים... אני מסכימה שתמחקי את השיר,הוא מדכא..... ואני לא אוהבת אותו... תודה שהסתכנת וקראת.... אני יודעת שאת מיואשת ממני,כמה אפשר לסבול בחורה כמוני שכל הזמן מרגישה רע? מבטיחה להשתדל לא לכתוב יותר... וסליחה אם זה דיכא מידי... קשה לי להרגיש רע מבפנים וכלפי חוץ להתנהג כרגיל ולהסתיר הכל. אני פוחדת שהמסיכה תיפול ממני ושכולם יראו וירגישו שרע לי... אני לא רוצה שירחמו עליי!!! וזה רק מעצים את הקושי,המאמץ התמידי להסתיר.... לא קל... חן