לליאת,אנא עזרי לי:(

ליאת, הנה הסתיימה תקופה מורטת עצבים כאובה וקשה, אומנם התחלתי לעבוד בתור מלצרית לפני שבוע. אבל הגרוע מכל קרה היום- התקבלו הציונים של הפסיכו'. אני לא יודעת איך להגדיר את זה....ידעתי את החומר פרפקט , עמדתי בסימולציות על אחוזים גבוהים הגעתי לבחינה ונפל עליי הלחץ (דבר אשר השפיע מאוד על ביצוע הבחינה). יצאתי אומנם בהרגשה שהיה סביר אבל יכל להיות יותר טוב...(כל אלו שנגשו יחד איתי,פשוט חגגו על הטמטום שלי?!) איך תסבירי שאני שירתתי במודיעין ממוצע הבגרויות שלי גבוהה אני בחורה עם ראש על הכתפיים וקיבלתי ציון ממש ממש גרוע...(איך?!שילמתי כסף יקר לקורס איכותי?! השקעתי ימים כלילות...המדריך הוציא את נשמתו בשבילי). נרשמתי לאונ' ולראות שכל חלומות הילדות שלי נגוזו בבת אחת...!!!אני ממש קרועה מבפנים עוד שנה תתבזבז לי ( עכשיו אצטרך להיכנס לאונ' רק בגיל 22,שכל החברות שלי יהיו בשנה ה-3 לתואר 1) ומה יקרה בפעם הבאה אם לא ילך?!אני לא רואה את החיים שלי ממשיכים ככה. כרגע אני מרגישה שהעתיד שלי פשוט "מ-ת"!. מה אני עושה ?! קשה לי לחיות בידיעה שזה הציון שמשקף אותי ואת יכולותי?!אני יודעת שאני מסוגלת ליותר...אני פשוט מרגישה שכרגע החיים שלי א-ב-ו-ד-י-ם שלא לומר שחורים.איך אוכל להסתכל על עצמי ולומר לי "הנה,זה את תחיי עם זה" אבל אני לא יכולה לחיות עם זה...מה.! ככה,הם החיים...כ"כ קשים. הרי באיזשהו שלב אתה אמור להשלים עם עצמך....אני לא יכולה להשלים עם עצמי....הפסיכו' היה בשבילי הכל...אני עוד לא מעכלת את הציון הכ"כ גרוע (הוא באמת נמוך וגרוע)... ליאת,מה עושים?!איך מנסים להסתכל על העתיד בצורה קצת שונה....הציון הזה הוא לא אני!פשוט לא! אני צריכה להוציא לפחות עוד 200 נק' (יש אפשרות לשפר כזה דבר?!). הרי עכשיו תתחיל התקופה הכי קשה בחיים...שיפור בגרויות ולעשות שוב פעם פסיכו'... אני פשוט מרגישה שהכל אבוד...כל מה שאני רוצה להשיג נכשל...אם זה דברים שרציתי בתיכון,צבא, ובכלל בחיים. זהו...ביי:( :(

היי, קודם כל אל תקחי את זה כ"כ קשה (למרות שאת לוקחת...) אני מכירה לא מעט אנשים שהיה חשוב להם להתקבל למוסד מסוים, לפקולטה מסוימת ועשו מספר פעמים פסיכומטרי. ואפשר תמיד לשפר פסיכומטרי השאלה היא בכמה נקודות אכן מבחן ששנוא על כולם בהצלחה

PC יקרה, אני מתנצלת על כך שאני מתפרצת למרות שכתבת לליאת... (שדרך אגב תשוב להשיב רק ביום שני...) הנושא הזה קרוב לליבי והייתי חייבת להגיב... קודם כל, אני שמחה בשבילך שהתחלת לעבוד! אני מאמינה שהתעסוקה תשכיח קצת את הקשיים האחרים... דבר שני, זה ידוע שהפסיכומטרי לא משקף כלום!!! זה שקיבלת ציון נמוך יחסית לא אומר שאת לא חכמה או שלא תצליחי! את רק בת 21, מה הלחץ להתחיל ללמוד באוניברסיטה?! זה ממש לא סוף העולם לשפר עכשיו בגרויות או פסיכומטרי, ונראה לי שעם הכוח רצון שלך את תצליחי גם לקבל 200 נק' יותר בפסיכומטרי! (אומרים שאפשר לשפר ב-100 אבל יש לי חברה ששיפרה ב- 167 נק'!) אולי במהלך השנה הזו תחליטי שמה שרצית ללמוד לא מעניין אותך ותחליטי ללמוד משהו אחר... גם זו אפשרות... אני לא יודעת מה את רוצה ללמוד ואם אפשר ללמוד את זה במכללות או באוניברסיטה פתוחה (שלשם לא תזדקקי לציון הפסיכומטרי)... אם זה אפשרי, למה שלא תנסי? אני התחלתי ללמוד באוניברסיטה בגיל 21, קיבלתי בפסיכומטרי ציון מספיק גבוה והצלחתי להתקבל למה שרציתי. הייתי גם לחוצה כמוך להתחיל ללמוד... לאחר שנה וחצי של לימודים קשים החלטתי שזה לא בשבילי... הצטערתי על כך שקיבלתי ציון פסיכומטרי מספיק גבוה שאפשר לי להתקבל... התחלתי ללמוד משהו אחר עכשיו אבל אני עדיין חיה עם תחושת הכישלון הקשה על כך שלא הצלחתי לסיים את התואר... וזה משפיע גם על לימודיי כיום... אני גם שיפרתי בגרויות וזו ממש לא הייתה התקופה הכי קשה בחיים שלי... זה דווקא היה נורא נחמד... זה ממש לא נורא להתחיל ללמוד בגיל 22 (והיום אני חושבת שגם גיל 22 זה צעיר מידיי), זה גם ממש לא חשוב באיזו שנה יהיו חברותייך כשאת תתחילי ללמוד... כשתתחילי ללמוד תראי שהרבה מתחילים ללמוד בגל 22-23 ... בינתיים תהני מהחיים בלי הלימודים... אולי תסעי לחו"ל או אולי תחסכי כסף בינתיים... תאמיני לי, כשמתחילים ללמוד הכל נהיה הרבה יותר קשה... (מצטערת אם אני מדכה אותך עוד יותר) שיהיה לך המון בהצלחה, תיהי אופטימית, רעות

הבאסה נובעת מזה שאני יודעת שהציון שהגיע היום זה לא הציון שמגיע לי...דיברתי עם המדריך פסיכו' שלי הוא היה בהלם, כמוני בהתחלה כי הסימולציות היו יותר גבוהות ובהרבה וטען כי הציון הוא בהתאם ללחץ...הסברתי לו לפני המבחן וגם עכשיו שאין לי אומץ לגשת למבחן ...שאני חסרת ביטחון ובחיים נכון להיום אני לא אוציא את הציון פסיכו' הנדרש ללימודים שאני מעוניינת בהם (קלינאות תקשורת/ריפוי בעיסוק/אופטומטריה/רוקחות)....השאלה היא האם באמת אפשר לשפר?יש לי סיכוי? אני כ"כ רוצה ללמוד... (מצחיק שסיימתי תיכון בגיל 17 וחצי ואונ' עכשיו בגלל הציון אתחיל ב-22)...הרי אין תרופת פלא להצלחה בפסיכו'...זה הכל תלוי בך ובאלה שאתה מתמודד מולם אני מכירה את עצמי ויודעת שאני יכולה ליותר........אבל האם אני אמצא את זה בפסיכו' הבא?.... אני באמת מרגישה שאינני יודעת כעת איך יראה המחר...הרבה דלתות נסגרות ואכזבות חוויתי בשנה האחרונה....יהיה לזה סוף?! (על כל פנים,ליאת אני מחכה לתשובתך).

שלום PC, ליאת אכן תשוב אל הפורום ביום שני, ובינתיים - מספר מילות עידוד... את מתארת אכזבה קשה ומטלטלת, וזה באמת נשמע מתסכל מאוד. בהחלט טבעי ו"מותר" להיות עכשיו עצובה ומיואשת... עם זאת, כפי שכתבו משתתפים נוספים בפורום, לפעמים עיכובים כאלה נותנים לנו זמן נוסף לשקול את החלטותינו הקודמות, ולבחור בדרכים שמתאימות לנו יותר. אני יכולה לספר לך משהו אישי עלי, שאולי יעניין אותך. כשהייתי בת 26, הייתי אמורה להתחיל ללמוד במגמה הקלינית של הילד בחיפה. אלא שבמהלך סמסטר א' של אותה שנה נולד בני הבכור, והיו סיבות שונות לכך שלא יכולתי לעבור לגור בחיפה והפסדתי את שנת הלימודים. במהלך שנה זו חשבתי הרבה על המשך דרכי המקצועית, והחלטתי להירשם למגמה הקלינית של המבוגר בתל-אביב. מאז עברו כמה שנים טובות (והספקתי לסיים גם דוקטורט והתמחות), ואני בכלל לא מצטערת שלא למדתי בקלינית של הילד. המגמה בה למדתי בתל-אביב התאימה לי מאוד, ובדיעבד העיכוב היה רק לטובה... חזקי ואמצי, אורנה ראובן-מגריל