ממשיכה לסבול

ליאת, תודה לך על התשובה החמה ....בלי להכיר אותי את מגלה אכפתיות ואפתיות ממרחק כל כך רב ...אני רוצה לשאול לעצתך הכנה ...אני אמורה ללכת לטיפול ביום א ואין לי חשק ורצון ואני בקונפלקיט עם עצמי להרים טל ולבטל או לבוא ושוב להתמודד ....כמו שרשמתי בהודעה הקודמת אני כועסת ומאוכזבת שהמטפלת שלי מייעצת לי לחזור לכדורים שהיא יודעת שאני מאד לא מעוניינת לקחת וזה מכעיס אותי מאד .....בשבילי היא כמו כולם עכשיו בוחרת בדרך הקלה והיא מבחינתי רוצה להקל גם על עצמה וגם על המשך הטיפול ...הרי אני לוקחת את הכדורים בשביל עצמי ....שאני אוכל להלחם בגוף שלי ולהבריא ולא התעסק בדיכאון ...וכשמטופל לא רוצה לקחת ומאמין בדרך שלו שהוא יצליח לבד ולהתגבר אז איך היא לא רואה את זה ....איך היא לא תומכת בי .....את מבינה למה אני כועסת כל כך ....היא כמו כולם .....בוחרת בדרך הקלה .....אני לא רוצה לבוא לטיפול אני כועסת עליה מאוד ... אבל זה עוד פעם לשבור את הכלים לא רוצה ללכת .....אבל יודעת שזו גם מלחמה .....במקום שזה ירים אותי (זה קרה לאורך כל התק הקשה שאני עוברת )...זה מבזבז לי עכשיו אנרגיות ...זה הפוך למקום שאין לי רצון להיות בו .....אני

הי, אני יכולה להבין את הרגשתך כי גם לי הייתה את אותה בעיה. אבל ההרגשה שלך היא אמיתית והיא חלק ממך, והיא נוגעת גם למטפלת ולכן היא חלק מהטיפול - ובגלל כל אלו אני חושבת שדווקא את חייבת להתייצב בטיפול ולדבר איתה על הכל. מותר לך לכעוס עליה, מותר לך לכעוס מאוד, מותר לך שיהיו לך רגשות מוגזמים בנושא, מותר לך הכל! את בטיפול והמטפלת שלך תדע להתמודד איתך ולעזור לך. היא תבין אותך בסופו של דבר אך רק אם תדברי איתה ותבהירי את הרגשתך הקשה. אולי דווקא מנקודת מבטה היא מנסה להקל עליך, היא אוהבת אותך ואינה רוצה שתסבלי לשווא, ולכן אין היא יודעת שאת מפרשת את התנהגותה כ"כמו כולם" כמו שאת אומרת, הדרך הקלה, אולי היא פשוט רוצה שתרגישי טוב. בקיצור אני הייתי הולכת לטיפול וחולקת את הכל, זה בטוח לטובתך ולטובת הטיפול. תותי

שלום אני, קראתי את התכתובת שלך עם ליאת (אודות היותך לוחמת אמיצה...). אני יכולה להבין איך ההצעה של המטפלת לחזור לטיפול תרופתי נתפסת כאי-אמון ביכולתך להמשיך להילחם ולנצח בכוחות עצמך, אבל אני בטוחה שיש עוד דרכים להבין זאת. הדרך הטובה ביותר להבין את כוונתה עוברת דרך חזרה לקליניקה, ויצירת אפשרות לבירור אמיתי וכנה. המון הצלחה, והמשיכי לעדכן אותנו, אורנה ראובן-מגריל