נמאס לי לסבול

שלום ליאת, נמאס לי לסבול ....אני סובלת כאבים פיזים ועכשיו גם כאבים נפשיים.....כל פעם שאני מרימה את הראש בום ....עוד פעם הכאב שלי עובר למקום אחר ...עד עכשיו לא נשברתי ומה שדחף אותי זה הרצון לנצח ולהרגיש טוב .....ועכשיו אני מרגישה שאין לי למה להתאמץ...זה לא בשליטה שלי כמה מנטרות שאני אגיד לעצמי וימשיך לחיות ביום יום אני מאד משתדלת לראות את חצי הכוס המלאה ....ויודעת שכל עוד המצב הבריאותי שלי הפיך...הכל השתנה לטובה ...אבל עכשיו אני שבורה כי זה כואב לי ....אני מאוכזבת מהמטפלת שלי מאוד ...אני כל כך הרבה שנים בטיפול ....ונראה לי שהיא לא מאמינה בי בכלל ...היא רוצה שאני אחזור לקחת את הלוסטרל שעד לפני חודשיים לקחתי בקביעות ...הפסקתי כי אני כבר לא סומכת על כל הזבל הזה שנקרא כדור שבמקום לעזור רק הרס (לא כדורי דיכאון כדורים אחרים שהיו אמורים לעזור )אני לא סומכת על אף רופא ,מומחה ובעיקר לא עליה .....היא היתה איתי בכל התהליך הזה היא רוצה כביכול להקל עליי אך היא לא רואה שבשבילי זה עוד ועוד נזק אני לא חוזרת אחורה ...ולא מכניסה שום גורם זר לגוף יותר .....אני מאוד מאוכזבת ומאוד עצובה ...וומאז יום א אני רק רוצה להרים ידיים ופשוט ולהפסיק את הכל נמאס לי להתמודד ...נמאס לי מהמילה הזו שכולם אומרים לי ......ל ה ת מ ו ד ד ......רוצה לזרוק ולחיות בלי מסגרות גבולות ואיך שבא לי ......זהו בא לי להפסיק לסבול ....אני

שלום רב, הדברים שאת כותבת מצליחים לגעת עמוק גם ממרחק רב. הסיפור שלך הוא במידה רבה תעלומה עבורי, אך ככל שאני מצליחה להבין, מדובר בלוחמת אמיצה שרוצה לנצח. גם לוחמי היחידות המובחרות זקוקים להפוגות ולמנוחה. לפעמים צריך להסיג כוחות לאחור, כדי לשוב ולנצח במערכה הבאה. אז תנוחי לך קצת (מותר גם לקטר קצת - ובשביל זה אנחנו כאן:-)), וחדשי כוחות. אני מאחלת לך את כל הבריאות שבעולם, ושכל המכאובים ייעלמו לבלי שוב. אשמח אם תישארי איתנו בקשר, ותספרי לנו על הנצחונות שבדרך. בשמחות ליאת