שאלה למומחים בלבד!

שלום שמי חן (שם בדוי) אני סטודנטית. לפני כחמש עשרה שנים עברתי איזו שהי תקיפה מינית, האמת היא כשזה קרה (בגיל 8) ידעתי שמדור במשהו רע אבל לא הבנתי מה בדיוק היה רע בזה. הסיטואציה שקרתה היא שילד אחד מהשכונה שלי, שאז היה בן 11 נהג לגעת באיבר המין שלי וגם הכריח אותי לגעת בשלו. אני לא זוכרת בדיוק כמה פעמים זה קרה אבל אני כן זוכרת שזה קרה יותר מפעם אחת. לא סיפרתי את הטראומה הזאת מעולם לאף אחד: לא להוריי ולא לחבריי, אני אפילו לא מסוגלת לדבר על זה בקול. הבעיה היא שמאז אני לא מצליחה להתקרב לאנשים, ז"א כל פעם שמדובר בקרבה מסויימת עם אנשים בכלל ועם גברים בפרט אני נרתעת לאחור וזה מאוד מלחיץ אותי. לא היה לי עדיין חבר, כל פעם שבחור מנסה להתקרב אליי אני מרגישה בחילה. אני יודעת שמדובר בבעיה אבל הבעיה שלי היא שאני לא יכולה להיפתח בפני אף בן אדם ולספר לו את זה באופן ישיר, בטח שלא לפסיכולוג. בבקשה תעזרו לי, תגידו לי איך אני יכולה לצאת מהכאוס הזה? אני מרגישה שאני משתגעת.

שלום חן, אני לא ממש יודעת מה להגיד לך לגבי מה שעברת,חוץ מזה שאני מזדהה איתך מאוד. אני משאירה עצות מקצועיות לליאת. אני לא יודעת אם את יודעת שגם אני עברתי תקיפה מינית בעבר,ובמקרה שמי גם חן(ברור ששם בדוי) ועל מנת שלא יתבלבלו ביננו בקשה לי אלייך: האם את יכולה לשנות את הכינוי שלך,יש המון שמות בעולם למה דווקא להשתמש בשמי? (סתם בצחוק) סליחה אם פגעתי אני פשוט לא רוצה שמשתתפות אחרות שמכירות אותי או ליאת יתבלבלו ביננו. צ'טערת לא רציתי לפגוע ברגשותייך,אודה לך באם תחליפי כינוי. חן

האמת היא שאני חשבתי שזאת את חן 'הישנה' ולא היה לי נעים לשאול אם עברת גם אונס וגם תקיפה מינית,ותודה שהבהרת סוגיה זו,כי זה באמת בלבל.

לחן, אם התכוונת במקרה להסתלבט עליי. אז זאת בדיחה ממש גרועה. את רואה שיש פה מישהי שכותבת בשם חן,למה את חייבת לכתוב גם??? כבר לא בא לי לכתוב פה כלום בגללך! חן

חן חדשה יקרה, בדרך כלל נראה לי שאנחנו נוטים "לקפוץ למים" בשעה שאנו מוכנים לכך ברמה מסויימת. נשמע שההתרחשות הכאובה/מבישה (בעיניך בלבד) הזאת מימי ילדותך מציפה אותך לאחרונה ביתר שאת. לבי אתך... כי אני מכירה זאת - מכירה את האיום לטבוע מחמת ההצפה... אז אולי את כמעט מוכנה לקפיצה? הכתיבה כאן, כתיבה של תוכן כל כך עמוק ובלעדי לך, שלא חלקת אותו עם איש מעולם, אולי מעידה על מעין "הכנה על יבש" לפני הקפיצה למים. את חשה בצורך החונק להוציא את הזכרון הזה מתוכך ולחלוק אותו עם ייצוג כלשהוא של מישהו חיצוני (אולי גם לקבל פידבק עליו), אך עדיין לא מרגישה כשירה לעשות זאת למול הקרובים אליך (למשל, הפסיכולוג). אני מקווה שה"ניסוי" שאת עושה כאן יעלה יפה ושבעקבותיו תוכלי לאזור אומץ ולהעלות את אותם הדברים גם בחדר הטיפולים (כצעד ראשון). גיל 8 הוא אכן גיל צעיר מאד, אשר עדיין לא בשל ליחסים מיניים מכל סוג שהוא, ובטח לא יחסים מיניים שיש בהם אלמנט של כפיה (כפיה ולו רק בגלל שהילד מהשכונה היה גדול ממך ויכול היה להפעיל עליך כח שכנוע). אני יכולה, אפוא, להבין מדוע אירוע כזה יכול להשאיר צלקת אשר מתבטאת בהתרחקות, בקושי לתת אמון, בקושי בקרבה פיזית עד כדי תחושת בחילה (ועוד הרבה דברים אחרים, אני בטוחה). מדבריך הקצרים אי אפשר להבין את הדברים על מורכבותם, אך יתכן שאת חשה אשמה שאינה במקומה על כך שנעתרת למגע הזה ולפיכך מתביישת לספר זאת. האשמה אינה במקומה - אני חוזרת (גם אם במקרה היו יסודות של הנאה מהמגע). אני מקווה שדברי יעזרו לך, ולו לרגע, ולו במעט, פורטונה

פורטונה, קודם כל רציתי להודות לך על מילותייך החמות והכה מבינות. האמת היא שבגלל שזו הפעם הראשונה שאני בכלל מעיזה לדבר על כך עם מישהו היה לי קצת מוזר לשמוע חוות דעת כלשהי מהצד. גם אני יודעת שאני כנראה לא הייתי אשמה אז,כי מה כבר יכולתי להבין בגילי הצעיר אבל עדיין לא עוזבת אותי הרגשת האשמה והשאלה: "כיצד היו נראים החיים שלי אם לא אותו אירוע ארור ודוחה כל כך". אני חושבת שגם עצם זה שהייתי עולה חדשה גם כן "תרם" לכל ההרגשות המעוררות בחילה האלה. האמת היא שאני לא יודעת איך היה לי בכלל את האומץ להעלות את הסיפור הכל כך אישי הזה באתר? המקום היחידי שאני כותבת בו ומרשה לעצמי להוציא את כל מה שיש לי לומר זה רק ביומן האישי שאני כותבת בו מכיתה ו'. כלומר יותר מעשר שנים. תארי לך עד כמה לא היה לי פשוט לשפוך את הלב בפני אנשים "זרים". אז תודה לפחות על התמיכה הכה חמה שהענקת לי ביומי הראשון. חיה

ערב טוב, אני מבינה שחלו כאן כל מיני אי-הבנות מביכות שנפתרו בסופו של דבר :-) לעצם העניין- תקיפה מינית בכל גיל מותירה בקרבן צלקת קשה. גם אני, כמו פורטונה, סבורה שעצם הכתיבה כאן היא צעד ראשון בתהליך החשוב של העיבוד וההחלמה. תהליך כזה, מוטב שלא ייעשה ללא ליווי, עידוד והכוונה של איש מקצוע מיומן. כדי לשבור את המעגל האכזרי של קרבה>בחילה>התרחקות>הימנעות, יש צורך לבסס לפני הכל יחסי קרבה ואמון עם דמות טיפולית (במקרה שלך נראה שמוטב לפנות למטפלת אישה), ובהדרגה, באמצעות טכניקות התנהגותיות, למתן את התגובות שלך לניסיונות של קרבה אינטימית. תוכלי, כמובן, להתייעץ ולהיעזר באחד מן הגופים המוכרים, העוסקים במתן תמיכה לנפגעות תקיפה מינית. למשל http://www.1202.org.il/ בהצלחה ליאת