למשתנה
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
את מקווה שהמצב ישתפר או יחלוף אם תמצאי את המיועד ואולי יהיו לך ילדים,משתמע מדבריך שאת חיה את העתיד ומקווה שאם ישתנו דברים בחייך גם ההרגשה הפנימית תשתפר(גם לי זה קורה לפעמים ואני לא שופטת אותך חלילה) אבל מניסיוני אני רוצה להגיד לך שאם ההרגשה הפנימית לא תשתפר(מה שמצריך כמובן עזרה מבחוץ -תרופות ,שיחות ,תמיכה ולהשלים עם זה שיש עליות וירידות) שום שינוי בשגרת החיים לא יעזור ואפילו יכול לגרום לעוד לחץ ,למרות שאני מאוד מאושרת בנישואים שלי ויש לי ילד מדהים זה מביא גם קשיים חדשים שלא היו לפני ,אז כדאי להשתדל לחיות את ההווה עם מעט חשיבה על העתיד ,וכשתיתחזקי זה יבוא ואני מאמינה שאת תיתחזקי. מקווה שלא דיכאתי אותך.
תודה, לא דיכאת אותי,בדבריי בעיקר ניסיתי לעודד את 'אין כינוי',למרות שמובן מהם שנקודת השקפתי על החיים לא נכונה,כיוון שאני מנסה לעודד את עצמי ע"י מחשבה (לא במיוחד ריאלית)על העתיד(כרחוק) בלי לחיות כאן ועכשיו,וזה מה שהבנתי שאת אומרת לי - שאם אדאג לשנות קודם את ההרגשה הפנימית(שאני מרגישה עכשיו),גם הרגשתי החיצונית תשתפר,ואז לא אצטרך לדאוג לעתיד,כי הוא כבר 'יזרום' לבד. הבנתי אותך נכון?
למה את מתכוונת הרגשה חיצונית ? לדעתי כדאי לחיות את ההווה ,כי לפעמים נדמה לנו שאם נגיע למשהו (נתחתן,נתחיל לעבוד,יהיה לנו יותר כסף וכו..)אז נהיה מאושרים או יחלוף הדינאון ואז זה מגיע ,אבל אנחנו ממשיכים להיות מדוכאים ומקווים שיבוא משהו אחר שיפיג את הכאב\ מחלה\דיכאון וחוזר חלילה .ולזה אני מתכוונת משהו חיצוני ,נאחזים במשהו שאולי עתיד לבוא. מאחלת לך רק טוב רינת
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
