למה?!

לאורנה ולכולם, גם אני, כמו חן ואין כינוי רוצה לשאול למה?!!!!!!!!!! לא בא לי לחיות יותר (אני לא מתכוונת להתאבד או משהו...) כבר אין לי כוח לכלום! כבר מאסתי בכל הדברים שכל כך אהבתי תמיד... )-: מתי זה יגמר כבר?!!!!!!! מאז שהתחלתי טיפול לפני כחודש אני יותר מעורערת. אני חושבת שרצתי מהר מידיי, אולי פתחתי דברים שאני עדיין לא מוכנה לדבר עליהם. רציתי להגיד דברים כדי לגמור את זה כבר! אני רוצה שתגידו לי שזה ככה בגלל שזו התחלה ושזה ישתנה בקרוב! לא רוצה להפסיק את הטיפול, אבל מרגישה שהוא פוגע בי, מפריע להתרכז בדברים שחשובים לי (בעיקר בלימודים). גם לא מסוגלת להפסיק... שיגמר כבר.... רעות

שלום רעות, ברוכה הבאה למפלגת ה"למה"... נסי לתת זמן לטיפול, ולחיים, ולעצמך - אני בטוחה שבעוד זמן מה דברים יתאזנו. עידוד וחום גם בשבילך, אורנה

היי רעות, זה רק הגיוני שעם תחילה הטיפולים תוצפי ותרגישי שאת חוזרת אחורה. בצעד אמיץ החלטת להתמודד עם הקשיים שלך והעבר, ולהעניק להם מסגרת- יום ושעה במסגרתה את משחררת דברים, מבינה, חוקרת, חופרת. את מה שאת עושה המסגרת הקטנה הזו של שעה בשבוע (אני מתארת לעצמי) את לוקחת איתך ומעבדת ביתר השבוע עד למפגש הבא. נראה לך שזה נורמלי שלא יקרה מה שקורה לך?? גם אצלי, תחילת המפגשים היו מעררים במיוחד.. אחרכך זה נרגע, ולרגעים חוזר שוב. כך או כך המחיר הזה שווה כשאת מצליחה להשתחרר מדברים שמעכבים אותך. בהצלחה

רעות, אין לי מה להוסיף על דבריהן הנכונים מאוד של אורנה ודנה. צר לי שאת מרגישה כל כך רע... האם קרה משהו שגרם לך להרגיש כך? אני שולחת לך רשת תמיכה וחיבוק עוטף בחיים יש הפתעות יש מורדות יש עליות ואם היום זה לא הלך הכל נראה קשה ומסובך יום המחר יהיה מוצלח. תהיי חזקה חן

אורנה, דנה וחן, תודה לכן על העידוד, אתמול כבר הייתי ממש על סף התמוטטות, אני עובדת עכשיו יותר (בלילות)ע"מ לממן את הטיפול ויש לי שם יותר מידיי זמן לחשוב כי אני נמצאת כל הזמן לבד... אני לא מצליחה לעשות מטלות שבועיות ללימודים... עוד חודש וחצי מבחנים... אני מפחדת שיעיפו אותי!!!!!!!!!!!!!!!!! חן, את כותבת נורא יפה ותמיד מצליחה לעודד אותי...