מתבגרת המסרבת לנסוע לטיולים בית ספריים
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
בתי בת 15 בכתה ט' מסרבת להציטרף לטיולים שנתיים הדורשים לינה מחוץ לבית. הסרוב ע"פ טענתה נובע ממחשבות טורדניות שאולי הטיול לא יהיה לרוחה, אולי היא תכשל במערכת יחסים עם בנות כיתתה, אולי היא תגיע לסיטואציות שיאלצו אותה להרגיש בודדה. אין לה בעיה להתמודד עם אי הנעימות שבאי היציאה. אנחנו כהוריה מתקשים לקבל את הטענות הנ"ל. מבחינתה - לא צריך לעשות מזה "סיפור" גדול, וע"פ בקשתה שנקבל אותה כמות שהיא, ונכבד את בקשתה לא להשתתף בטיול. האם אנו אמורים לכבד את בקשתה ולעבור לסדר היום? האם אנו אמורים לפנות לייעוץ פסיכולוגי? האם אנו אמורים להודיע לה בצורה ברורה שעליה להשתתף בטיול - ויהי מה? אודה לכם על עזרתכם. חשוב לי לציין ש"הבעיות" הנ"ל התחילו בכתה ז' בנושא זה. היא תלמידה טובה, ילדה טובה ואין לנו בעיות איתה.
שלום יוכי, בין אם תבחרו להניח לה, ובין אם תבחרו להתעקש, נראה לי חשוב להבין טוב יותר ממה המתבגרת שלכם חוששת. "מחשבות טורדניות", למשל, זה שם כללי למשהו שיכול לנוע מאי-נוחות מסויימת בחשיבה ועד אובססיה, והתגובה שלכם אמורה להשתנות בהתאם. נסו לשוחח איתה על המחשבות שמטרידות אותה (למשל, האם המחשבות חוזרות על-עצמן ולא "עוזבות"?, האם היא רוצה/מנסה להילחם בהן?, האם היא מוטרדת ממחשבות גם בנושאים אחרים?). אם תתרשמו שמדובר במחשבות "רגילות", תצטרכו לבחור בדרך פעולה שתואמת את סגנון ההורות שלכם, ושאתם מוכנים לעמוד מאחוריה במידה ותהיה התנגדות עזה. לעומת זאת, אם אתם מתרשמים שהעוצמה הרגשית שקשורה למחשבות המטרידות הנה גבוהה, כדאי להתייעץ עם איש מקצוע. בברכת הצלחה במבוך ההורות למתבגרים... אורנה ראובן-מגריל
ליוכי, רציתי להוסיף משהו לתשובת אורנה בצד של המתבגרת (שהייתי לפני יותר מעשר שנים ) .לחצו עלי ללכת לטיול שנתי ,למרות שהרגשתי חרדה ועד היום טיול זה זכור לי כטראומה. קיבלתי התקף חרדה והרגשתי שעכשיו כולם יודעים שאני "מתוסבכת" וכו.. אל תלחצו וכמובן תבררו ממה הפחד נובע. רינת
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
