מערכת יחסים מורכבת...

יש לי מערכת יחסים מורכבת... לאחר תקופות ממושכות של דיכאון עדיין נשארו מצבי הרוח. אני יכולה להיות מאוד מאוד שמחה, ופתאום ולפעמים גם בלי שום סיבה להיכנס למין דיכאון לכמה שעות או לכמה ימים. ואז אני אוכלת והמון. יש לי מין מערכת יחסים מוזרה כזו עם האוכל... התעסקות תמידית... הוא יכול להרגיע אותי, יכול גם לשמח לרגע... אבל אח"כ אני מרגישה רע! גם פיזית (כאבי בטן- גם כשאני כבר נורא מלאה אני ממשיכה לדחוף עוד...) וגם נפשית, אני מגעילה את עצמי... משמינה... שונאת את עצמי... שונאת את איך שאני נראית... אח"כ עושה דיאטה שבוע ויורדת את זה... נמאס לי מזה כבר! אחרי הבולמוסים האלה אני כל כך עייפה, אבל אני לא יכולה לישון - יש לימודים, עבודה... עייפה כבר מהחיים האלה! התחלתי טיפול רק לא מזמן, אני מנסה לדבר על זה עם המטפלת אבל נראה שהיא כל הזמן דוחה את זה... זה ממש מתסכל! זה לא יגמר לעולם... בא לי למות... רעות

לרעות, אני מציעה לך במקביל לטיפול לפנות לעמותה של אכלני יתר אנונימיים. אני לא ממש מכירה את העמותה הזו,אבל לעניות דעתי זו יכולה להיות כתובת נכונה עבורך... נסי גם דיאטיקנית שתעזור לך דרך אכילה מבוקרת ותפריט שמתאים לך,לרדת במשקל. צר לי שאני לא יכולה לומר מעבר לכך. צריך להשאיר גם עבודה לליאת למחר(סתם בצחוק) ובטוח שליאת תעזור לך הרבה יותר ממני... אני תמיד כאן לרשותך. ליל מנוחה מחבקת חזק חן

רעות יקרה, האמת שבדיוק חשבתי עליך כשהגבת לעץ 'קניתי'. שאלתי את עצמי מה אני יודעת עליך. והגעתי למסקנה שלא הרבה. אז אני שמחה שאזרת אומץ לשתף אותנו. תנסי להגיד למטפלת שלך שיש לך צורך לדבר על זה. שאת לא מעוניינת לדחות את השיחה הזאת. בטח שמעת מיליון פעם שאכילה נכונה מתחילה בראש. אבל אולי יותר מהכל היא מתחילה בנפש. כשהנפש שלך תתיצב. אני חושבת שגם האכילה שלך תתיצב. תהייה חזקה. תעדכי אותנו מה קורה. שולחת לך חיבוק גדול. תמשיכי לשתף. אני פה. נורית

הי נורית! מה שלומך היום? תודה לך על ההתעניינות והעידוד (-: אני מנסה לדבר על זה עם הפסיכולוגית בכל פגישה אך היא תמיד אומרת ש"נדבר על זה עוד בהמשך". קראתי כאן בעבר כשמישהי כתבה שיש לה בעיה דומה (נראה לי שקראו לה דנה אך איני זוכרת) ושבטיפול הן בכלל לא נגעו בנושא, אז אולי כך באמת צריך להיות... אני יודעת שטיפול פסיכולוגי יכול לקחת כמה שנים... אבל העניין הוא שאיני יכולה להמשיך כך, זה פוגע וגם פגע בעבר בלימודיי... כרגע איני יודעת כ"כ מה לעשות... מצפה לראות מה לליאת יהיה להגיד על זה... המשך יום נפלא, רעות

רעות יקרה, מערכות היחסים שלנו עם עצמנו, עם הורינו, עם הזולת וכן...גם עם אוכל, הן לעיתים קרובות מורכבות ורב-ממדיות. זה מה שהופך את חיינו לפתלתלים, מרתקים ומכאיבים כאחד. כשהמטפלת שלך מזיזה הצידה את נושא האוכל, היא עושה זאת (יש להניח) מתוך רציונל כלשהו. לפעמים לסימפטום הגלוי יש תפקיד ממסך או מסיח, בעוד הקונפליקטים הנחים תחתיו מעניינים וחשובים הרבה יותר. לפיכך, נדמה לי שכדאי להמשיך ולהתמסר לתהליך הטיפולי, להתאזר באורך רוח, ולזכור שגם בחיים שלאחר הדיכאון נשאר כל רפרטואר הרגשות שלנו חי ופעיל, לטוב ולרע. מקווה שתצליחי לחוש הקלה בקרוב ליאת

הי ליאת, מה שלומך?! קודם כל תודה על התשובה... את חושבת שכדאי לנסות במקביל לטיפול גם משהו כמו קבוצת תמיכה לאכלנים אנונימיים כמו שחן הציעה? האמת שמפחידה אותי המחשבה על זה... אני מפחדת להיות בין הרבה אנשים, מפחדת שיפנו אלי, לא מסוגלת להשתתף בדיונים... אבל אולי בכל זאת כדאי לנסות? אולי יש מסגרת אחרת? תודה, רעות