קניתי

לי פצע. בעשרות אלפי שקלים קניתי לי פצע. לא, זה לא סתם פצע. זה פצע מתוחכם. כמעט כל דבר מעורר אותו. הייתי היום בארוע משפחתי. אני לא לבד. אבל אני מתנתקת. מסתכלת על כולם מהצד. ורק בת דודה שלי ניגשת אלי. ואומרת: "כואב לך. אני רואה שכואב לך." איך היא יודעת? אני לא סיפרתי לה כלום. היום כואב לי. מחר זה יעבור. הייתי חייבת להוציא את זה החוצה. נורית

היי נורית! בעיני, דווקא כשהפצע כאילו "רדום", הוא נחשב למתוחכם. כי הוא מתעורר רק לעיתים רחוקות, ויש לו חיים משלו. אבל כשכמעט כל דבר מעורר אותו, זה יכול להיות סימן, שהוא מתחיל להיות מטופל, כי הוא גלוי וחשוף. ואז מצד אחד קשה יותר, ורואים יותר את העצב, ויש הרגשה של נסיגה, ושבמקום לקנות שלווה, קנינו פצע.... אבל מצד שני זה אומר שאנחנו בדרך (הקשה) לריפוי. חומר למחשבה (אופטימית) שבת שלום ושלווה הדר

נורית יקרה, במקום לשלוח לך חיבוק, או יד, או חיוך עצוב, אני רוצה לשלוח לך שיר. שיר ששמעתי היום פעם ראשונה אחרי עשר שנים לפחות. שיר שהיה פעם משמעותי עבורי כמו ששירים נוגעים יכולים להיות. היום הוא נגע בי שוב. בדיוק כמו אז. אולי הוא ייגע גם בך. מתוח מילים: רוני ערן לחן: מזי כהן שוב עבר שבוע מתו?ח שוב סימן שבא הזמן לנו?ח ברחוב חושך מקרוב לא רואים שינוי. שוב נגמר שבוע מתוח חברים אמרו לך כבר לנוח לא רוצה יחד לא רוצה להיות לבד לא רוצה פ??חד לא רוצה יד מאף אחד. את בסדר, אולי קצת רגשנית מבטיחים לך זו נסיגה זמנית בזמן יובש צריך פשוט לקחת קצת אויר. הו הו הו. עוד שבוע מתוח בא, הולך, חומק ועף ברוח ועכשיו שקט ועכשיו קחי לך את הזמן ומילה אחת טובה פתאום תק?ר?ב אל חבר ישן בשמיים, צופים לך הפתעו?ת כבר שבועיים את מחכה לאו?ת ובינתיים-לא.... החודש לא מתאים למלחמות. הו הו הו. אגב, אם את במקרה לא מכירה את השיר המדהים הזה (יש לי חשד קל שאת צעירה ממני בכמה שנים), מומלץ לחוו?ת אותו עם המנגינה המשגעת והשירה הנוגעת של מזי כהן. שלך, יעלה

יעלה! איזה שיר נוגע! לא קורה לי הרבה שאני לא מכירה שירים עבריים.... ויש לי יותר מחשד סביר, שאני פה מזקנות השבט... הדר

נורית, על מנת לטפל בפצע כואב ומוגלתי צריך לגעת בו "ולהתעסק איתו" כי הוא לא יתרפא בעצמו..... עד שהפצע יגליד ותישאר "רק" צלקת קטנה... תתני צ'אנס לטיפול אפילו שהוא קשה ופוצע..... פה בשבילך חן

שלום נורית, הדר, יעלה וחן, השיר מרגש והדיון שלכן כל-כך נוגע ומחזק... זה נפלא שהצלחתן ליצור כאן כזו מין "אינטימיות ווירטואלית". אורנה

נורית, מה שלומך היום? האם כמו שכתבת (קיווית), הגיע מחר - ועבר? או שהחיים קצת יותר מורכבים? מקווה שהוטב לך. שתפי. יעלה

שלום לכולם, אין ספק שידעתי לאן לפנות... זה כל כך מחמם את הלב... הדר, הפצע הוא הקשר שלי עם הפסיכולוגית שלי. זה פצע שלא מדברים עליו... היא כואבת לי, שוב... עם כל השאר אני אסתדר... הדר, בבקשה אל תעלמי לנו. חסרונך מורגש. יעלה, השיר ממש ממש נוגע. אני באמת לא מכירה אותו. אבל אני אפעל להשיג אותו. איך קוראים לו? אני באמת צעירה ממך בכמה שנים. לפי מה שכתבת להדר. מאיפה החשד הקל...? יעלה, איזה כיף שאת תמיד בסביבה. חן, כמו שכתבתי להדר הפצע הוא הקשר שלא מדברים עליו. אני תמיד קוראת כל מה שאת כותבת. גם כשאת כותבת ומתעניינת בשלומם של אחרים. וגם כשאת משתפת מעולמך שלך. ואז אני תמיד מוצאת את עצמי רוצה להגיד לך. חן, תקשיבי למה שאת מייעצת לאחרים. תטפלי בעצמך. תתמידי בטיפול. תדאגי לעצמך. כי מגיע לך. הלוואי ותיישמי את מה שאת כותבת לאחרים... משתנה, לא, אני בכלל לא נפגעתי ממך ואני חושבת שכולן יסכימו איתי. את צריכה לעשות מה שטוב לך. זה הכי חשוב. מה שמקדם אותך. ואם להתנתק מאיתנו קצת יעזור. אז זה מה שאת צריכה לעשות. בכל אופן אנחנו נשארות פה. אני בכל אופן לא הולכת לשום מקום. אז תרגישי בנוח לעשות הכל כדי לקדם את עצמך. אורנה, יש רגעים שזה מחזיק אותי. הכתובת הזאת שנקראת פורום. אני מרגישה לבד, תלושה. בלי קרקע. ואז אני נכנסת לפורום ומחזיקים אותי. לא נותנים לי ליפול. מה עוד? אני בסדר. קצת יותר טוב מאתמול. אתמול הייתי לבד והרשתי לעצמי לבכות. בכיתי עד שנרדמתי. יעלה, כנראה שהחיים קצת יותר מורכבים... תודה לכן! מעריכה מאוד מאוד! אני פה בסביבה. נורית