יודעת שהגזמתי

שאלתי היא לא כזאת חשובה או שבעצם כן... עד לפני יומיים הייתי בקשר עם בחור בן 40 שכן שלי גרוש אני בת 23 רווקה הוא ללא ילדים הוא גר לבד עכשיו לפני חודש אימו נפטרה . בקיצור אנחנו שנינו די דתיים הוא עובד במונית והיה מסיע אותי לעיר שקרובה למכללה כי היינו יוצאים באותו זמן בקיצור לפי הדיבור שלי מצאתי חן בעיניו וגם קצת המראה והתחיל לדבר על חתונה וכו.... הבעיה שאותו אדם נראה ממש טוב ויש לו דרישות ממש גבוהות מהבת זוג שתהיה עם חוש הומור שלא תהיה עצבנית שלא תתווכח עם הבעל לפני יומיים בערך היה שולח הודעות והוא סיפר שאכל מוקדם אמרתי לו איזה שמן בצחוק אף פעם לא הייתה לו בעיה עם זה ואמר לי שגם אני קצת שמנה בקיצור אמרתי את המילה שהכי עיצבנה אותו במילים האלה: "איזה מניאק כמה דרישות יש לך?" וזה היה בשיא הצחוק תמיד קורה שאני אומרת לאנשים ככה או שאומרים לי וכולם מקרבלים את זה חופשי עכשיו הוא ממש התרגז הוא לא אומר שזה בגלל זה לא מוכן לדבר יותר ענה לשיחה פעם אחת ואמר לי שלא מעוניין לדבר איתי יותר אני ביקשתי ממנו המון סליחה שאני מצטערת שאין בן אדם שלא טועה ושלא אגיד מילים כאלה שוב אבל הוא בשלו לא מוכן לדבר. מה נראה לך הוא יסלח בסופו של דבר (עד כה בחיים לא אמרתי לו משהו רע והפעם הראשונה שאמרתי היה בצחוק) אז רציתי לדעת מה דעתך הוא יסלח וישכח מזה בסופו של דבר ?

מעיין יקרה, כדי לדעת אם הוא יסלח לך או לא, צריך להכיר את הבחור ואת טיב היחסים שלכם יותר לעומק. נדמה לי שהשאלה שאת צריכה לשאול את עצמך כרגע, היא לא האם הוא יסלח לך אחרי כל התחנונים הללו, אלא מדוע את בוחרת להתעקש על יחסים עם גבר שיכול להיות אביך, גבר שרוצה אישה כנועה ו?מ?ר?צ?ה, גבר שלא יכול להתמודד עם ביקורת כלפיו ושלא יודע לסלוח. את מאד צעירה וכל חייך לפניך. מגיע לך גבר מפרגן, שיוכל להתבגר איתך, להיות חבר טוב, ולהרגיש מספיק 'גבר' כדי לספוג פה ושם גם ביטויים של כעס, והכי חשוב: גבר שיאהב אותך גם עם כמה קילוגרמים עודפים. חומר למחשבה ליאת