לרעות

רעות יקרה, תודה על הדאגה. אני לא מרגישה כ"כ טוב. אני מותשת פיזית ונפשית. אני לא זוכרת מתי אכלתי משהו ביומיים האחרונים.... ושלא נדבר על שינה.... נראה לי שזה מה שאני הולכת לעשות עכשיו... לאכול,לישון. אה,וקבלי חיבוק חזרה ממני. חן

חן, אני שמחה שהחלטת קצת לטפל בעצמך. את צריכה להפסיק להיות קשה עם עצמך גם בקשר לטיפול באדם חולה קרוב. את חייבת לטפל בעצמך קודם כדי שיהיו לך הכוחות הנפשיים והפיזיים לטפל בו. מקווה שאת לא כועסת שאני אומרת את זה (כי ביקשת על כך תשובה מליאת) ותשתדלי לא לדלג על פגישות עם המטפלת... שיהיה לך יום נפלא, רעות

ליאת שלום,ראשית-כל אני שמחתי לראות שאיננו כ"כ מפריעות,ושלא מחקת(אפילו שאישרנו לך )את העצים שלנו,כי מטרת השיחות כאן (ל'מישהו'!)הן לא ל'שיחת-חולין' יומיומית,אלא לעזור למשתתפים לעבור את משבריהם הפסיכולוגיים הקשים -לא לבד,כמו-גם ובעיקר,מתן תשובות מקצועיות לשאלות שהמשתתפים מציגים - וזה עבורי הייחוד של הפורום,שהוא כמו:'בית שני' שלי-מקום בטוח להיכנס אליו.אז שוב- תודה שלא מחקת את העצים שלנו. חן- שמחתי לראות שמצבך השתפר,ונקווה שתתמידי בכך,תאכלי-תתחזקי,ושחליטי שאינך מוותרת על הטיפולים בשום-אופן,ואז תיראי שאת מחכה לטיפולים שכבר יגיעו. כיוון שלא ענית אתמול בשירשור למטה חשבתי שאת כועסת אולי שאני ורעות התכתבנו,ושמחתי לראות שלא. רעות-שמחתי לשמוע ממך,ומקוה שהעיניין ההוא הסתדר לגמרי. להתראות, משתנה

רעות, ברור לי שאני חייבת לטפל בעצמי, אבל חוסר היכולת לטפל באדם החולה יוצרת לי כעסים על עצמי. ואז אני שונאת את עצמי,ומאשימה את עצמי בכל דבר,בין אם יש מקום להאשמה עצמית ובין אם לא,העיקר לכעוס על עצמי,כנראה שזה עושה לי טוב,לכעוס על עצמי. כעסים עצמיים ושנאה עצמית הם משהו רגיל ושגרתי אצלי,לצערי. זה נשמע אבסורד אבל כשאני מפסיקה לכעוס על עצמי אני כועסת על עצמי שאני לא כועסת על עצמי, הבנת? חן