חשבתי על משהו

שלום לכולם, כתוצאה מארועי היום חשבתי קצת... בטיפול שלי אני מרגישה שאני מעוררת אצל הפסיכולוגית שלי המון התנגדות כלפיי. נילחמתי על הטיפול שלי המון זמן (גם היום, אבל פחות). וניסיתי לרצות (ר' בפתח-לא הייתי בשיעור שלימדו לנקד... :-) אותה כל הזמן. וכאן, בפורום, אני כאילו מוצאת את עצמי באותו מצב. נילחמת, מנסה לרצות ובכל זאת מעוררת התנגדות. בטיפול שלי לא הצלחתי להבין למה זה קורה. אולי כאן אני אמצא את התשובה. אולי מכם תבוא היישועה... והנה... אני כבר עושה עבודה טיפולית. מגיע לי שתי נקודות :) אז אשמח לשמוע. לילה טוב. נורית

נורית יקרה, אני לא יודעת אם את מעוררת התנגדות או שאת מרגישה כך בלבד אבל לשאלתך , אולי הבעיה היא בכך שאת מנסה לרצות. ריצוי הוא אולי טוב בתחילת יחסים אבל לאחר מכן הריצוי עלול לתת מעט תחושה לא נוחה, לא אמיתית, כאלו לא באמת יש עומק ליחסים שכן יחסים אמיתיים לא עוסקים בריצוי אלא בקבלה, נתינה, פשרה, כעסים, שמחות וכדומה. ביחסים של ריצוי יש משהו לא אמיתי (לפחות בעיני). למה את תמיד חשה שעלייך לרצות אחרים? ובהחלט מגיעות לך אפילו יותר משתי נקודות ;)

נורית, התחלתי לכתוב לך תשובה "טיפולית" והסתבכתי. אני לא מסוגלת לעשות את זה עכשיו. לא במצב העייפות ומצב הרוח שלי. אז ברשותך אני אענה לך מהלב ולא מהשכל. אצלי מעולם לא עוררת שום התנגדות. הייתי רוצה שתהיי עסוקה בלרצות (עם פ??ת?ח-אני אעביר לך שיעור חוזר בהזדמנות:-) את *עצמך*, תהיי שלמה עם *עצמך*, בתקווה שכמה שפחות אנשים ייפגעו בדרך. נדמה לי שכשמנסים לרצות את כולם, אף אחד לא יוצא באמת מרוצה. אולי מחר אני אקום עם תובנות חכמות יותר. לילה טוב, יעלה

נורית, הניסיונות לרצות את כולם, מעבר להיותם מיותרים, הם בעיקר מעייפים מאד. לא תאמיני באילו חירויות חדשות את יכולה לזכות, אם תביני שלעולם לא תצליחי לרצות את כולם. הידיעה שתמיד יהיו מי שיכעסו עלינו, לא יאהבו אותנו, או לא ירצו בחברתנו היא ידיעה משחררת מאד. שווה לנסות (הגם שזה מצריך אומץ) :-) ליאת

שוב שלום לכולם, מה שלומכם? תודה רבה על התגובות! דנה, למה אני מרגישה שאני צריכה לרצות אחרים? (יעלה, אני חייבת להשלים את השיעור... :-) אני לא בטוחה שהמילה לרצות היא מדויקת כאן. זה לא שאני לא יודעת להגיד "לא"- אני דווקא יודעת. אולי זה משהו קצת אחר. אני חושבת שלפעמים אני רואה דרך העיניים של האחר. לעיתים אני בוחרת להיענות לצורך שאני רואה ולפעמים לא. ליאת, קראתי עכשיו את תגובתך להודעה "שאלה אתית". ואני ממשיכה לחשוב בקול רם... אני "מנצלת" את הטיפול שלי לבעוט קצת... מותר, לא? ולאט לאט אני מגיעה למסקנה שהפסיכולוגית שלי מתנהגת אלי כמו שאמא שלי התנהגה אלי... קראתי קצת על 'הזדהות השלכתית'. וזה נשמע לי מתאים. אבל היא (הפסיכולוגית) לא מוכנה לדבר איתי על זה. השאלה היא איך יודעים אם היא 'לא בסדר'\לא מתאימה לי או שאני גרמתי לה להתנהג אלי ככה? אני יודעת שאין לכם תשובות בית ספר בשבילי. ואני ממש לא מצפה. אני סתם חושבת בקול רם. אני עושה עוד קצת עבודה טיפולית... דנה, תפרגני לי בעוד שתי נקודות? :-) הלוואי והייתי מכינה שיעורים בכזאת רצינות... ואם יש פה אנשים שאני כן מעוררת אצלם התנגדות אני באמת אשמח לשמוע. זהו בינתיים... נורית