טלי שלחתי לך אימייל דחוף!!!!
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
...
אני לא מצליחה לפתוח את עצמי... כל הכאב האמיתי שלי נבלע בתוכי.מול שאר העולם אני כולי משחק.הכל בנימה צינית,במן הומור ילדותי ובפנים כ"כ כ"כ שורף לי. ואני מרגישה טיפשה.טיפשה על כך שאיני מצליחה לבטא את הכאב הזה,להוציא אותו החוצה.אני לא רואה מוצא.הרגשות הפנימיים הכואבים שלי ,לא יפתחו לעולם בפני איש.אין לי אומץ לעשות זאת.אני פוחדת שמא אהפך לבדיחה בעיני המקשיב... לפעמים אני מדמיינת איך את צוחקת עלי מעברו השני של הקו... מצטערת....יש לי בעיה בראש....אני חולה...אני דפוקה....אין מה לעשות....
אני חושבת שמי שיצחק עלייך לא תרצי שיהיה איתך. אני מזמן הודעתי לכול מי שקרוב אליי, לפסיכולוגית ולחברים שאני "עוף מוזר" החשיבה שלי לא הגיונית ואין מה לעשות, יקבלו אותי או לא בעיה שלהם! מי שנשאר לצידי אוהב אותי באמת, מבין שאני מיוחדת במלוא מובן המילה. טלי
אנג'ל, אנג'ל מה יהיה ? אף אחד לא צוחק עלייך מהצד השני של הקו. בטח לא טלי, כמו שאני מכירה אותה. תני לאנשים להתחבר אלייך, תני לאנשים לגעת בך, תני לעצמך להישען. אלה מילים שנאמרו לי, ואני רק מעבירה אותם הלאה, ומרשה לעצמי להשתמש בהם. זה קטע קשה שצריך להתגבר עליו. להבין שאנשים רוצים, מוכנים ויכולים לעזור. אני בעטתי בכל כך הרבה אנשים בדרך שחשבתי שלא מבינים, שלא נמצאים איתי בכאב שלי, בחלקם בצדק, בחלקם לא. אכן, יש אנשים שלא יכולים להתחבר לכאב הפנימי שלנו, לפעמים בגלל ריחוק והתנשאות, לפעמים בגלל פחד, אבל יש גם אנשים שכן מסוגלים, ובהם צריך ללמוד לבטוח, להאמין, ולתת להם לעזור. שוב אני מדגישה שגם אני כרגע רק בתחילת הדרך, רק בתחילת התהליך, לומדת, נפגעת, נופלת וקמה, ולכן מרשה לעצמי להתייחס לדברייך, מאחר ואני שואלת אותן השאלות, ואת התשובות משננת לעצמי טוב טוב לראש.
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
