לליאת
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
הי ליאת, לאור התחושות של משתתפי הפורום לגבי הצ'אטים רציתי לבקש למחוק את העצים שלי מאתמול ומהיום (צריכה "עצה מאתמול" ו"צריכה עצה- עדכון" מהיום) למרות שקצת עצוב לי לבקש את זה... תודה, רעות
רעות יקרה, ברשותך, אבקש להשאיר את ה'עצים' שלך. יש להם קיום לגיטימי, ממש כמו לשאר הפניות בפורום זה. הקול שלך חשוב, והוא חלק מאותו מארג מגוון שיעלה הזכירה קודם. אני חושבת שמחיקת תגובות בפורום צריכה להישאר למקרים הנדירים בהם יש חשש ממשי לפגיעה בכותב או בקוראים אחרים. פעמים רבות אנחנו נתקלים כאן בפליטות מקלדת, שגיאות כתיב, שגיאות ניסוח ושטויות אחרות פרי עטנו. בעיני אלו נקודות החן האמיתיות של הפורום הזה. זה מה שהופך אותו ל'בית' עבור רבים מהמבקרים. בבית, מותר גם להשמיע ביקורת. להרגשתי, המ?ח?אות שנשמעות כאן ביום-יומיים האחרונים נאמרות בצורה מכבדת ומנומסת, וככאלה - יש גם להן מקום ראוי. סובלנות, זה שם המשחק. מה את אומרת? ליאת
הי ליאת! אני כל כך שמחה שאת אומרת את זה! אני מסכימה איתך ועם יעלה במיליון אחוז! האמת שהתחרטתי ישר אחרי שלחצתי SEND. אני חושבת שביקשתי למחוק את העצים כי קצת נפגעתי ממה שכתבו כאן על הצפת הפורום בשיחות אישיות. אני לא חושבת שמדובר ב"שיחות אישיות" אלא בתגובות לגיטימיות. אני חייבת להוסיף שהתגובות ממשתתפי הפורום עזרו לי מאוד ביומיים האחרונים. אני רוצה להתנצל שוב בפני משתנה על שלא ביקשתי את הסכמתה לפני שפניתי אלייך. מקווה שלא פגעתי בה. אני אשמח אם תשאירי את העצים. תודה שאת כזאת נפלאה, רעות
אני חס וחלילה לא התכוונתי שדברי יפגעו במישהו או יגרמו לבקשות למחיקת עצים. לכן בדיוק כמו לי יש את הזכות הלגיטימית לרשום מה שאתן רוצות כפי שכתבה ליאת בתנאי שלא פוגעים באחרים ונכתבים בנימוס. כשכתבתי את מה שכתבתי לא באמת ידעתי מה האלטרנטיבה או מה ניתן לעשות בנידון מכיוון שאמנם אני ועוד כמה אחרים מרגישים אולי פחות טוב עם העצים שלכן, לכן הם עוזרים ומחזקים ומי אני שאקטע את זה. אגב נורית, אני מאוד אוהבת דיונים ואני בדר"כ שותפה מאוד פעילה להם, אבל הדיונים האחרונים בפורום קצת אחרים... ואני בהחלט לא מתכוונת לקבל רק תשובות ממומחים כי אחרת מה אני עושה פה?? אני פעילה בפורום ואני לא מחשיבה מעצמי מומחית ועניתי לא פעם לכותבים אחרים. קשה לי להגדיר מה בדיוק מפריע ונסיתי לחשוב למה זה מפריע לי הלכתי על כיוונים של קינאה חוסר שייכות הלכתי לאן שיכלתי לחשוב ולא מצאתי את התשובה. כשראיתי שזה מפריע לא רק לי הבנתי שכנראה יש משהו בזה מעבר לעצמי. אני יודעת שיכלתי להשתתף בדיונים ודעתי הייתה נחשבת אבל משום מה זה נראה לי לא נכון לפורום- אבל היי, זאת רק דעתי האישית ואם לי לא מתאים אני אחפש מסגרת שמתאימה לי ולא אדרוש מכולם כאן להשתנות עבורי. כמו שכתבתי מטרתי הייתה רק לשתף בתחושתי ולשים את הנושא על השולחן.
עצוב לי מאוד לראות מה שקורה כאן, עקבתי אחרי מה שהולך בפורום הרבה לפני שהתחלתי לכתוב. צר לי שלאחר שסוף סוף קיבלתי את האומץ (לאחר שיחה עם המטפלת שלי) והתחלתי לכתוב כאן נוצרה כזו הרגשה בפורום, ומי שהשתתפו בו כל כך הרבה זמן לפני שהגעתי מאסו בו. אני רוצה להתנצל בפני כל מי שהעצים שלנו גרמו להם להרגיש רע. לא נותר לי אלא לקוות שהמצב יחזור לקדמותו... עצובה אך אופטימית, רעות