פחד מקירבה ...

שלום ליאת, אני בתהליך טיפולי כבר המון זמן..... 6שניםלמען הדיוק....אני מרגישה קרובה למטפלת אני אמיתית עם עצמי משתפת אותה בתחושות במחשבות בתסכולים לא מרגישה תלותית ביום יום ,עובדת מגשימה את עצמי מוקפת חברים וחברות בקיצור הכל רגיל ...כמובן שיש לי עליות וירידות ולפעמים גם מצבי רוח ...אבל זה נורמלי ורגיל כמו אצל כל אחד....הטיפול בהרגשה שלי גרם לי להיות אני עצמי ואני מרגישה שאני מקבלת ומשלימה עם דברים ובעקבות זה הביטחון העצמי שלי עולה ....יש דבר אחד שחוזר על עצמו במהלך כל הטיפול וזו הקרבה שלי למטפלת שלי ,שכמובן הלכה והתפתחה עם השנים ,יש פעמים שאני מרגישה שהיא כל כך קרובה אליי ובעיקר בחוויה של הביחד כאשר דברים רעים קוראים לי (בריאות וכו) בעצם גם שקורים לי דברים טובים גם בחוץ וגם בטיפול ....אני מרגישה לפעמים שאויר נגמר לי שהדמות שלה חודרת לי לגוף...כמו שניים שמתערבבים ביחד ..זה כל כך כואב לי ...אני יודעת שהדבר שהכי כואב לי זה להיפרד ...בשבילי זה יהיה כמו למות .....(אף פעם לא ממש נפרדתי לא בגירושין שלי ולא מההורים )אני מבינה הכל בהגיון ואני עצמאית ביום יום...ונותנת המון כוחות ואני יודעת שכיף להיות בסיבבתי אבל במקום אחד אני עדיין מרגישה חלשה בעיקר שזה קורה(זה לא תמיד כך החוסר חמצן הזה)ואז זה מגיע המלחמות שלי לא לבוא לטיפול ...לפעמים אני פשוט מתרחקת נסגרת ומרחיקה ואז שוב פעם חוזר הדפוס הזה ....לקרב ולהרחיק ...זה ברור שאני צריכה את הקירבה (כולנו צריכים )וגם נהנת, אבל הרבה פעמים זה עולה לי בבריאות ובכאבים בלב אני מזהה את זה כבר אבל זה עדיין יסוריים בשבילי . אני רוצה להיות בקשר שוב עם גבר ואני רואה שאני לא מצליחה ליצור את האיזון בקשר עם המטפלת שלי ..פעם זה הלחיץ אותי ...היום אני עצובה מזה ....איך זה יכול להיות שבחוץ אני אדם בפני עצמי שלמה כבר ...ועדיין בטיפול אני מפוחדת כל כך....למרות כשאני רושמת אני יודעת שגם בקשר קרוב עם גבר זה קורה לי ...איך אני יצליח לא לפחד מהקירבה הזו?איך בכלל נפרדים מאנשים שאוהבים?יכול להיות שבגלל שאמא שלי לא ממש שיחררה אותי זה כואב לי כל כך....אני ילדה גדולה כבר ולפעמים מרגישה ילדה קטנה שלא מסוגלת להתגבר על כאב כזה מתי זה יעבור אני רוצה מאד להצליח לא לפחד מהקירבה ולהנות ממנה וגם לא לפחד להיפרד ....שזה לא יהיה בשבילי סוף העולם .....עוד דבר ברור לי שאחרי שנפרד אני לא אחזור אליה לעולם וכמובן לא אלך לאף מטפל וארצה לנתק קשר כדי לשכוח ....אני.

שלום לך, החיים שלנו, הן כילדים והן כאנשים בוגרים, רצופים באובדנים. בעצם ברגע הלידה שלנו, אנו מתחילים במסע היפרדות אחד גדול, בו אנו מתרחקים ומתרחקים, עד לפרידה הסופית והבלתי נמנעת. באורח פלא, לאחר אותה פרידה שאין ממשית ממנה, אנו מאמצים לתוכנו את דמותו של ההורה (אובייקט טוב מופנם, קוראים לזה בפסיכולוגיה), וממשיכים לשאוב ממנו כוח ונחמה. רחל המשוררת אמרה באחד משיריה המרגשים ביותר- "רק אשר אבד לי - קנייני לעד". לא שאלת כלום בעצם, ותגובתי לך צבועה, כנראה, בצבעיו של הערב הזה, העצוב. ליאת

שלום לך, את נשמעת כל כך מפוחדת ויחד עם זאת מתארת מצב שטבעי כל כך שתרגישי בו לא בטוחה ורצון להסתגר ולשמור על הגבולות שלך. קשר אינטימי הוא לא קשר שבו שני הצדדים בין אם מדובר בגבר-אישה או מטפל-מטופל אמורים להיות "מעורבבים" אחד בשניה. קשר אינטימי הוא מקום שבו כל אינדבידואל שומר על העצמיות שלו ויחד עם זאת מעורב באופן בריא עם האדם השני באותו מרחב בין השניים. את מתארת מצב שבו את מרגישה שאת מאבדת את עצמך בתוך דמות המטפלת או הגברית והחשש לאבד את הדמות הזו הוא גדול כל כך במצב זה, שכן התחושה היא כאילו איבדת את עצמך. ומי מאיתנו רוצה למות ? מה שמאוד יכול לעזור לך הוא למצוא את הכוחות הפנימיים הטמונים בך, שאני סמוכה ובטוחה שהם קיימים. להתחיל לראות את המקומות שבהם את נפרדת מהאחר ועדיין קיימת. למצוא את הבטחון והאמונה שתמשיכי להיות קיימת כי זו הזכות שקיבלת בהגיעך לעולם. המשיכי להתבונן על המקומות שבהם את מאבדת את עצמך, העלי זאת עם המטפלת שלך באותן נקודות שבהן את מרגישה אבודה ומפוחדת. שם הטיפול שלך. בהצלחה, ליאת