לכל מחבקי, עדכון
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
בוקר טוב. תראו מה שפורום אינטרנטי יכול לעשות. כמו תמיד לאחר ימים סוערים שכאלה, התעוררתי המון פעמים בלילה. עם המחשבות, הרגשות, הגעגוע, הכמיהה... בעבר הייתי נשארת ערה, מהדהדת את הדברים (זוכרים את העץ "הדהוד" מהשבוע שעבר?), ולא מוצאת לעצמי מנוחה. הלילה, כשהתעוררתי, הזכרתי לעצמי את התכתובת המרגשת אתכם. הדהדתי *אותה* במקום. הזכרתי לעצמי שהעזתי לבקש, להצטרך, וכאילו מניתי את החיבוקים שקיבלתי. כמעט שיכולתי להרגיש אותם פיזית. זה היה הרבה פחות נורא, וגם... נרדמתי בחזרה. וכמו מתנת בונוס, קמתי בבוקר ומצאתי את החיבוק ששווה מיליון שליאת הבטיחה שאקבל, ושאורנה שלחה לי בלילה. עשיתם לי טוב! הדר
הדר, תודה על העדכון. נדיבות הנתינה שלך חוזרת כמובן אלייך. (עץ ההדהוד הנדיב...) זו יכולת להיות מחבקת ויכולת לא פחות גדולה לאפשר לאחרים לחבק. תמשיכי כך, גדעון
הדר היקרה אני מאושרת שהצלחתי לעודד אותך במקצת.(במצבי לא חשבתי שאני מסוגלת לעודד מישהו.) את צריכה לשמוח שניחנת בכוחות נפש ויופי פנימי נדירים ביותר.לפי דעתי זה אומר הרבה עלייך.זו באמת מתנה משמיים. שולחת לך עוד חיבוק חן
היי הדר, אני ממש ממש שמחה לשמוע. ממש נעים פה בפורום בזמן האחרון, לא? רק בשמחות\בעליות... (-: נורית