סליחה אם אני קרצייה אבל...

ליאת,גדעון,אורנה אני חייבת עזרה אני לוקחת ZABAN כבר שבוע בערך.אני רוצה'לרדת מזה' כי אני לא רוצה ולא יכולה להפסיק לעשן.אני יודעת שזה מאוד לא בריא לי אבל אין לי מספיק כוח רצון להפסיק עם העישון,אבל בגלל שאני מאוד מדוכדכת כבר כמה חודשים,אני רוצה משהו שיפחית לי את הרגשת הדכדוך, והסיגריות עוזרות מאוד. כדאי להפסיק עם הZABAN ולבקש משהו אחר??? חוץ מזה אני בטיפול פסיכולוגי ואני רוצה לראות התקדמות אין לי סבלנות יותר(אני בטיפול רק שלושה חוד' וזה נראה לי המון זמן)אבל לא רק שאני לא מתקדמת עם הטיפול,ההיפך הוא הנכון,אני מרגישה שאני הולכת אחורה,וזה למרות שיש לי מטפלת מאוד מנוסה והכימיה מאוד טובה ביננו וכפי שהבנתי כימיה זה דבר חיוני להצלחת הטיפול... אז למה ךדעתכם אני לא מצליחה להיעזר בה או בחברים תומכים,למשל? פשוט נמאס לי כבר להרגיש ככה,אני רוצה להיות 'כאחד האדם' בלי סבל ויסורים,בלי להיאחז בדברים שליליים כמו סיגריות ושתיית אלכוהול. אני כרגע לא "רואה"'דבר,חוץ מהבעיות שלי,אני לא יכולה לעזור לבן משפחה שזקוק לי מאוד וזה מתסכל אותי. אני מרגישה אגואיסטית שלא אכפת לי מהסבל של הזולת ואני לא יכולה לראות אותו,ההיפך אני רק מתעצבנת על אנשים תמימים שלא עשו לי כלום. (על חברים בעבודה,חברות טובות,אמא,אבא וכו') אני חיה בנסיבות מאוד קשות כיום וטראומה שחוויתי בעבר(אונס קשה) ולפעמים בא לי,באמת,לעשות משהו שיפסיק את הסבל,אבל אין לי אומץ לעשות משהו קיצוני אפילו שאני מאוד רוצה. חושבת שאם אני אמות אף אחד לא ירגיש בחסרוני,משפחה וחברים יבכו קצת כמה ימים אבל אח"כ "עולם כמנהגו נוהג". אל דאגה אין לי כוונות להתאבד. סליחה אם אני נשמעת כמו תקליט סרוט כל הזמן מקטרת על אותו דבר. סליחה,הדר,שאין לי יכולת לחזק את ידייך ולעודד אותך,כפי שאת עודדת אותי לפני כמה שבועות. שתדעי שהיום מאוד נגעת בי!! גם הניסוח שלך בכתב מאוד יפה,ואת נשמעת חכמה מאוד. ישבתי וקראתי הכל ואני חנוקה מדמעות. העיקר שהתעודדת בסופו של דבר,זו מתנה שמילים יכולות לעודד אותך כי אצלי זה לא קורה.אצלי זה משהו הרבה יותר עמוק. אני שולחת לך חיבוקים כמו שאת מקבלת גם במציאות וגם בפורום. אוהבת אותך ומאחלת לך שמהפגישה הבאה עם הפסיכולוג תצאי הרבה יותר מחוזקת. אסיים את דבריי אלייך בכמה מילים משיר שאני מאוד אוהבת. גם אם קשה לי להגיד מילים יפות מאלה תדעי עכשיו שאני מאוד אוהבת תדעי בלב אני תמיד איתך ומשהו אחרון לליאת, ביום שני אני נפגשת עם המטפלת,אני אבוא בלילה ואני מקווה שיהיה לי משהו טוב אחד להגיד. אני ברגע זה מרגישה הכי דפוקה בעולם,והכי אפס,והכי כלומניקית(כי אני חלשה נפשית)אל תיבהלי שאני מדברת על עצמי ככה.....אני מרגישה שאני באמת כזאת!!! שאלה לי אלייך: אם הייתה לך מטופלת כמוני היית יכולה לטפל בה או שהיית מתייאשת? האמת אני קצת חוששת שהמטפלת שלי תתיאש ממני,למרות שהחשש שלי לא מוצדק,היא הבטיחה שלא להתייאש.... סליחה על האורך ועל השטויות שאני כותבת(אני תחת השפעת אלכוהול מקווה שתבינו אותי) חן

חן יקרה! את מתנצלת שאת לא יכולה לעודד אותי. השאלה מה זה *לעודד*. כשאת כותבת לי שאת אוהבת את הניסוח שלי, אני מוחמאת ומתעודדת. כשאת כותבת לי שהצלחתי לגעת בך, שקראת את התכתובת ונחנקת מדמעות, אני מתעודדת, כי אני יודעת שיש שם מישהי שמרגישה אותי במצוקה שלי. כשאת כותבת לי שיופי לי שמילים מחזקות אותי, את מראה לי שיש לי גם יכולות להתחזק. כשאת שולחת לי (עוד) חיבוק, את מראה לי שאכפת לך ושאני לא לבד. כשאת כותבת לי, שאת אוהבת אותי, אני מאמינה ונרגעת. וכשאת שולחת לי שיר, ועוד כזה שאני אוהבת, את מתחברת אלי למקומות מאוד עמוקים ופנימיים (אם היית יודעת מה מהווה המוסיקה בשבילי...). ואת כל זה את מצליחה לעשות לי כשרע לך, וכשאת קצת שתוייה. את מבינה מה את שווה? כמה אחרי מה שכתבת לי "העולם שלי כבר לא כמנהגו נוהג?", כמה את לא נתפסת בעיני כלא שווה, כאפס... ולגבי הדברים האחרים שכתבת: כולנו רוצים להרגיש "נורמליים", "כמו כולם". זה לא תמיד פשוט. כיף לי לשמוע שיש לך קשר טוב עם המטפלת. שלושה חודשים בטיפול זה טיפה בים. במיוחד עם טראומה כמו שעברת. תני לעצמך ולטיפול זמן וצ'אנס. מוכרת לי התחושה שנמאסתי עליו. שהוא יתייאש ממני. כל פעם אני בודקת מחדש את ההרגשה הזאת מולו (ומול אלה שבניסיון החיים שלי גרמו לי להרגיש כך). אבל היות ויש לי כבר גם הישגים רבים בטיפול, אני מציינת אותם לעצמי בסיפוק, ויודעת שלא רק אני גאה בהם, אלא גם הוא. אני מודה לך שוב על המילים החמות. נגעת בי. הדר

שולח חיזוק..

חן שלום, אני מבין שה-ZABAN הינה תרופה להפסקת העישון ואני לא מתמצא לגבי השימוש בה. מנסיוני עם אנשים שעברו טראומה הרי ישנה נטיה להשתמש באלכוהול, סמים, עישון סיגריות בניסיון ליצר הרגעה והקלה עצמית. מה שקרוי "Self medication".זה בדרך כלל כתוצאה של רמת המתח הגבוהה. לעיתים יש מקום לשקול התיעצות עם פסיכיאטר לתרופות אנטי דכאוניות. כדאי אולי לדבר על זה עם הפסיכולוגית שלך. בנוסף - עלייך לדעת שטיפול נפשי אצל אנשים שעברו טראומה הינו טיפול ארוך. גם אם את חסרת סבלנות ורוצה כבר שיהיה שיפור, צריך לקחת בחשבון את הנקודה הזו. מעבר לכך את מוזמנת לכתוב, להתייעץ ולשתף בכל עת. גם השיתוף עצמו וגם התמיכה והחיזוקים שאת מקבלת מחממים את הלב ומסייעים. חזקי ואמצי, גדעון

תודה על תשובתך, באשר לתרופה ZABAN עד כמה שידוע לי זה סוג של תרופה אנטי דכאונית(לא SSRI)שמצאו שהיא עוזרת בהפחתת או הפסקת עישון,ממה שהבנתי יש לתרופה הזו שלושים אחוזי הצלחה,את התרופה נתן לי פסיכיאטר שאני בקשר איתו בנוסף לטיפול הפסיכולוגי. סליחה אם לא הסברתי את עצמי נכון,אתמול שתיתי קצת יותר מידי וכשכתבתי את ההודעה לא הייתי צלולה במיוחד, וגם עכשיו אני לא מי יודע מה מרגישה טוב,יש לי כאבי ראש+בחילות שזה אופייני אחרי שתיית אלכוהול מופרזת. אני אנסה לנסח את השאלה יותר טוב ויותר ברור.האם כדאי להפסיק עם הZABAN כיוון שאני לא מעוניינת להפסיק לעשן ולעבור לתרופה אנטי דכאונית ממשפחת ה-SSRI? חשבתי על זה כיוון ששמעתי שתרופות SSRI מאוד עוזרות ומקלות ואילו תופעות הלוואי קלות וזניחות.באשר לטיפול אני יודעת שזה תהליך ארוך,ובמקרה שלי במיוחד כי אני נפגעת תקיפה מינית,אבל כיוון שאני מטופלת במרפאה ציבורית יש לי את החשש התמידי הזה שיזרקו אותי מהטיפול לפני שאני אספיק בכלל להפיק ממנו איזשהי תועלת,כיוון שיש תור המתנה ארוך מאוד ונראה לי שמרפאות בריאות הנפש לא 'נדיבות מידי' ויש גבול מסוים עד כמה שהם יכולים לתת לי להמשיך את הטיפול. לטיפול פרטי לצערי אין לי כסף. תודה על הסבלנות חן

אומנם כרגע איני במיוחד במצב שאני מסוגלת לעודד מישהו,אבל אני שולחת לך 'חיבוק וירטואלי חם' ומקווה שהוא יעזור.

תודה שאת בכלל טורחת לשלוח לי חיבוק וירטואלי. תרגישי בנוח,אני לא מצפה ליותר מידי עידוד. גם ככה אני מטומטמת מגיע לי מכות, לא עידוד.