לשואל

שוב שלום לך שואל יקר, אני מרגישה מדברייך שאת טוחן את המצב דק דק (-: בכיף! להקלע לעימותים סביב עזיבה או תשלום נשמע נחמד מאוד. אני תמיד מאיימת לעזוב ואז "זוכה" לפוצי מוצי... לפחות סביב התשלום אני לא עושה בעיות... (-: באמת לא יעיל "מי ימצמץ ראשון". אבל... אתה מרגיש שאכפת לו ממך? אתה מרגיש רצוי? ואם לא, למה אתה נאבק על מקום שאתה לא מרגיש בו רצוי? אני חושבת שכל העניין בטיפול פסיכולוגי הוא גם להרגיש את המטפל ולא רק להקשיב לדבריו, להקשיב לזה שהוא אומר שהוא רואה את הסבל. אני לא סגורה על עצמי בנוגע לתאוריה שלך לגבי מטפל ומטופל מופנמים. ולגבי פער מנטלי, יש ביניכם פער מנטלי גדול? שואל יקר, אני חושבת שגם אם תחליט לעזוב "לא תזרק כל ההשקעה היקרה של זמן וכסף" אין ספק שלמדת מהטיפול הזה. אין לי ספק שהפקת וגדלת. לטעמי זאת לא סיבה מספיק טובה להשאר. שבת שלום. נורית

היי נורית, אני בהחלט טוחן את המצב דק דק, וזה בכלל בכלל לא כיף.. )-: אני כבר שנים עסוק בסוגייה אם זה המקום המתאים לי או לא, ובינתיים מנסה גם במקביל לעסוק בזוטות, כמו הטיפול עצמו או יותר נכון, מתי כבר יהיה אפשר להתחיל אותו בצורה נורמלית.. העימותים היו בד"כ סביב גובה התשלום והגיעו אחרי תסכול גדול מזה שהרמיזות הבלתי פוסקות על עזיבה ותסכול לא עוררו מספיק את הזעזוע הרצוי. (לדעתי צריך להנהיג שיטת תשלום חדשה, על כל טיפול שיוצאים ממנו יותר גרוע ממה שנכנסים צריך לגרוע 30% שיוחזרו בטיפולים היותר מעודדים ;-) מה שיתן תמריץ למטפל לנסות להגיע אל המטופל במידה והמטופל מתקשה להגיע אל המטפל..) בעניין הפער המנטלי והתאמת אישיות, ציינתי את זה בהקשר של "ברית טיפולית" אם אני לא טועה, זה המונח שמתאר בפלצנות משהו, את ה"כימיה" הנחשקת והרצון שתהיה מקסימלית ככל שניתן כנראה שגם מטעמי חסכון, כמו שציינה ליאת באחת התגובות. השאלה אם זה גם קריטי להצלחת טיפול? האם זה רק מה שמאפשר "להרגיש" את המטפל? קשה לי להסכים עם הטענה שלמדתי משהו והפקתי מהטיפול ושזה לא יהיה בזבוז לעזוב. אני מנסה להבין מה הפקתי ומה למדתי ומתקשה למצוא, לצערי.. נדמה לי אפילו, שאני מתעקש להשאר כדי להבין מה הפקתי. שב"ש השואל

אולי... תדפיס את כל ההתכתבות שלנו ותביא לו???