מילים שהייתי אומרת לך, ביתי הקטנה

אני כותבת לך מכתב סליחה והתנצלות, את הרכה בשנים שעוד לא מבינה כל כך הרבה על החיים, אני כותבת לך סליחה אם אני לא מתפאלת מספיק מכל חיוך, מבט, ציור או הצגה , אני כותבת לך סליחה על כל ההתפרצויות שלי עליך, על זה שאני לא יכולה להפריד בין כאן ועכשיו לפעם, שבה אני הייתי קטנה. את מבינה, כשהייתי קטנה חשבתי שכשאגדל אוכל להתנתק מכל מה שעברתי, חשבתי שאוכל להתחיל הכל מחדש, וחיכתי, חיכיתי שאגדל, לא ידעתי שלוקחים כל כך הרבה חוויות וחסכים , לא ידעתי שבנפש הדברים שחווים נצרבים.. ואני חושבת שדי הסתדרתי עם עצמי, עם החיים עד שאתם נולדתם, או יותר נכון עד שאת נולדת. את נולדת, ואני נפגשתי עם עצמי וכל העצבות אוחזת אותי , ואני מרוחקת ממך ולעיתים חשה שבמקום שהייתי לבד בגילך, מאותו המקום אין לי מה לתת לך, או אולי אני לא יודעת להיות אמא לילדה בגילך,,, אני מסתכלת עליך ואני רואה אשמה, אני מביטה בך ואני רוצה את עצמי לעצמי כפי שלא הייתי, אני נסוגה אחורה ומולך ניצבת שוב ילדה קטנה ולא אמא, את נולדת והילדה הקטנה שבי נולדה ואני מביטה בך וכואבת הכל, עם המון רגשות אשמה. כשאני כועסת עליך, אני מרגישה רעה ואשמה נורא, כשאני לא נהנית מריקוד הבלט שלך, אני מרגישה איומה... וככה אני מתרחקת ממך, לחסוך מעצמי את רגשות האשם אבל באותה נשימה אני "חוסכת" ממך את האמא שבי,, אני אבודה...אני לא יודעת מאיפה מתחילים לעבד את הכל ואם בכלל משתפים , ואבוי לי אם תדעו פעם את כל הקורות אותי, אני לא רוצה שתכאבו אותי, אבל יותר מכל אני רוצה שלכם תיהיה ילדות מאושרת , שלא אהיה זו שפגעה, הרסה, הזניחה ופצעה.. ואני מרגישה די אבודה... וכשאת צועקת עלי "אני רוצה אמא אחרת, את אמא לא טובה".. אני מרגישה חידלון כזה גדול, אני מרגישה איומה ומרחמת עליך כל כך על זה שאני כזאת נוראה.. אני מבקשת ממך שתסלחי לי במקומות הרבים שאני טועה בהם, אני מבקשת ממך לזכור גם רגעים קטנים של חסד, אני מבקשת ממך לשמור על נשמתך , אני מבקשת ממך לחוות ילדות מאושרת, שגם בעתיד כשתיהיה אמא, לך הכל כבר יהיה אחרת... כל כך הרבה מילים יש לי להגיד לך ביתי, כל כך הרבה סודות,,, אבל אני יודעת שאקח אותם איתי, את לא צריכה לספוג את הכאב הזה מתוכי, אבל אני יודעת שאת עוד רכה בשנים, ושעוד תגדלי, אך יש סודות שאסורים להאמר, בטח לא לילדה שלי, אהובתי הקטנה.. אני מבקשת ממך סליחה על כל הפעמים שרצית אמא אחרת,על כל הפעמים עליך אני כועסת ואת נעלבת, על כל ההתפרצויות שלי ללא סיבה , אני מבקשת ממך סליחה. ורציתי להגיד לך מילים שאת כן שומעת ממני, את מדהימה, את מקסימה אותך לעולם , אבל לעולם לא הייתי מחליפה...

ניבה יקרה הדברים שלך חונקים וצורבים, מרגשים ונוגעים כל כך. אמהות אמיצות יודעות שאהבתן לבנותיהן לעולם תהיה מורכבת, סבוכה ועמוקה כתהום. אהבה של אמהות לבנותיהן היא מסעירה וכובשת, מחייה וממיתה, ואין ממנה מנוחה. אמהות, כך נדמה, באות בהמון גירסאות. יש רכות, יש קשוחות, יש חונקות, יש מרחיקות, יש מצמיחות ויש מעכבות. כולן משתחזרות שוב ושוב, דור אחר דור, ממשיכות להוליד חיים ותקווה. ואהבה. כמה אהבה. תודה על השיתוף. ליאת

הי ליאת, גם אני פה בשעות הלילה המאוחרות. אני מפחדת להיות כמו אמא שלי, את בעצמך כותבת שהכל משוחזר דור ועוד דור, ואני רוצה להיות אחרת, אני לא רוצה להיות כמוהה, אך דומה שזה חזק ממני, אני כל כך מאוכזבת מהאמא שרציתי להיות, מהפער העצום הזה בין מה שדמיינתי למה שאני באמת. אני לא רוצה להיות כמוהה, אני לא רוצה

וואי,ניבה,קראתי אני ממש דומעת.לא יאומן כמה שדברייך מרגשים ומעידים על כך שאת אמא מדהימה. חן