היי

אני יודע שאני קצת מעיק ומציק אבל אני חייבת לשאול מה יהיה איתי??? זו שאלה קצת סתומה ואני מניח שכולם חושבים על זה מה יהיה איתך זה סוג של שאלה שיש בה גם סוג של עלבון אבל אני באמת רוצה לדעת מה יהיה איתי אם אמצא אהבה אמיתית אם אהיה מאושר והאם אהיה בריא פיסית ואולי גם נפשית בייחוד אחרי מה שעשיתי אני לא בנאדם רע מטבעי רק שבעולם הזה שבו כולם מקיימים יחסי מין כל הזמן ואתה לא אתה מרגיש לחוץ מרגיש כאילו אתה מפסיד וזה גורם לך להרגיש אחריות ובעולם שבו ללכת לזונה זה כבר לא מעשה מגונה בעייני רבים זה פתאום נראה לי הגיוני בעיקר כדרך של להזיק לעצמי ולהתעלל בנפשי שלי עצמי בייחוד אחרי הכאב מהפרידה מהחברה הקודמת. למרות העצב שאני משדר אני אדם דיי משעשע ולפעמים גם כריזמטי אנשים אוהבים אותי אולי רק בגלל .זה אני נראה בסדר אז שאני בא לפאבים התל אביביים נשים שאני מכיר דקה דקה וחצי באות מחבקות ומנשקות אותי(על הלחי) אבל בחיבוקים האלה ובמגע הזה אני לא מרגיש חיבה אמיתית ורוב הנשים שנשקתי(על השפתיים) אני בכלל לא מכיר בקיצר גם שיש מסביבי אנשים שכאילו מפגינים כלפיי חיבה אני חש בודד רגעי האושר שלי נוצרים כאשר אני חש אהבה כנה אמיתית ואז בשבילי זה אופוריה בכל מקרה אני לא יודע מה יהיה איתי האם אקבל מחילה על המעשה הזה? האם אני אסתדר בחיים ויעשה את מה שאני באמת רוצה לעשות ללא עכבות כי תמיד היו לי כאלה שגרמו לי לא להיות מאושר??(תמיד פחדתי מסטוצים זה לא היה נראה לי נכון ובסוף הייתי כל כך מתוסכל והלכתי לזונה ופחדתי גם לגור לבד ובסוף עשיתי זאת אחרי הרבה זמן) האם יום אחד אני יעבוד במשהו שאני אוהב באמת?האם יהי לי כח נפשי ללכת ללמוד משהו שאני באמת רוצה אחרי התואר המטופש הזה???? אני יודע שזה ארוך ואני מעיק ומציק ואולי אני רוצה לקבל קצת תשומת לב כי זה המקום היחיד שאני חש באמת שמעניקים לי דבר שכזה לא יודע למה אני נמשך לכתוב כאן כל כך הרבה אבל תודה(אתם פשוט עושים עבודה מבורכת במקום הזה לדעתי לחלק מהאנשים כאן התשובות הנפלאות שאתם נותנים כאן הוא שולי לעומת היחס הנהדר שאתם נותנים לי ולהרבה אנשים אחרים אתם נותנים הרגשת שייכות הרגשה של בית חם)

שלום, אתה כותב דברים מעניינים וחשובים, אבל תשדל להוסיף סימני פיסוק..... זה יכול מאוד להקל.

סימני פיסוק זה לא באופי שלי כתיבה עם סימני פיסוק זה ממש לא אני(: אבל אתה צודק אני מניח שזה אכן יכול להקל אבל כשאני כותב את מה שאני חש ואני באמת אפילו בוכה מול המסך כשאני רושם פה לפעמים אז סימני הפיסוק פשוט לא באים באופן טבעי עבורי יום נפלא לכולם

MR BLUE היקר, ראשית, תודה על דבריך מחממי הלב. מאחר וסיפור נערת הליוווי זכה להתייחסות כמעט מכל כיוון אפשרי (אגב, זוכר את בל, הזונה המקסימה ב'חלף עם הרוח'? היא הייתה הכי חמה ואנושית...), אני בוחרת להתייחס למשהו אחר בדבריך. המשאלה שלך לקשר חם, קרוב ואמיתי נשמעת מאד טבעית ומובנת - זה הרי מה שכולנו רוצים. אתה מתלונן על הנשיקות הקטנות שעל הלחי, ומתאכזב כאשר אינן מביעות אהבה עזה או חיבה אמיתית. כחובב קולנוע מושבע, אולי קצת שכחת שבמציאות הדברים אינם מתרחשים 'כמו בסרט'. כולנו חולמים על אהבה אמיתית, אך מתקשים לקבל את המצב של 'להיות בדרך ל...'. כולנו רוצים להיות אנשי עסקים גדולים, להצליח, לנהל משרד גדול, רק שוכחים שכדי להיות בפסגה, קודם עלינו לעבור דרך. הדרך הזו היא לפעמים אפורה, מתסכלת, כרוכה במאמצים ובסבלנות. נדמה לי שאחד הדברים החשובים שעלינו ללמוד בעידן שלנו, זה להיות בדרך. לפעמים אהבה גדולה מתחילה מנשיקה לא מחייבת בפאב, ולפעמים איש מצליח מתחיל מחלוקת עיתונים או שליחויות פיצה. התואר ה"מטופש" שאתה לומד עכשיו הוא רק זרע קטן שאתה טומן. מה יצמח ממנו (או ממפגשי הפאבים של תל אביב) באמת אי אפשר לדעת כרגע. אבל נראה לי ששווה להמתין בסבלנות, להשקות, לזבל, להתפלל, ובעיקר לחמול. ככה צומחים דברים טובים. בברכה ליאת

כתבתי למטה, בשרשור אחר, שהתחרות בינך לבין המטפל, אינה הוגנת כלפי המטפל, וכמובן שהתכוונתי לזה. עכשיו כשאני קוראת את תשובותייך כאן, במורד ובמעלה הפורום, אני מרגישה ש "לקחתי" לך שלא בצדק את הקרדיט המגיע לך. אני לא יכולה שלא להתייחס לחן, לחוכמה, ושוב, לדיוק של התשובות שלך (וכאן אפילו השאלה לא שלי:-). כתבת גם את, באותו שרשור, שלא מדובר ב"כישורים טיפוליים יוצאי דופן". ובכן, הרשי לי לחלוק עלייך. מדובר בדיוק על זה. אם את מצליחה כל כך בניתוח המעקפים דרך האינטרנט, אז אשרי המטופלים שזוכים ל"מגע ידייך" הבלתי אמצעי. יעלה