hi liat

מה שחשוב היה לי לשאול זה מה את חושבת על איך שהבנתי את הסרט חלף עם הרוח והאם הבנות את זה בצורה דומה את האמרה מחר הוא יום חדש כאשר מבינה מבחינה סובייקטיבית שמחר הוא יום חדש וכל אחד מבין שהיא הולכת להמשיך לרדוף אחרי אהבה חדש לבעלה שככל הנרה היא כבר אהבה נכזבת ואחרי עושר זה בעצם הטרגדיה בסרט(: הבנו את באותה צורה???

מבחינתה מחר הוא יום חדש אבל אני מבין שהמחר בשבילה בוא האתמול זה הטרגדיה ואולי הטרגדיה האישית שלי(: רדיפה אחרי עושר ואהבה שלא יכולה להתגשם כך שהיא הופכת לעיוורת דרך אגב החשיבה על הסרטים הנפלאים האלה מציתה בי רוח חדשה מקווה שזה לא יעבור בקרוב

בקולנוע סיפור הוא שינויים ותמורות בדמות או הדמויות הראשיות וזה בעצם נושא הסרט חלף עם הרוח הסוף לעומת זאת הוא פחות משמעותי בכל מקרה אני חושב שדמות של סקארלט לא השתנתה זה שהיא אומרת מחר הוא יום חדש לא ישנה כלום גדבי גורלה.בסרט יש גם קטע שבו היא עומדת וצועקת שהיא ובני משפחתה לעולם לא ירעבו עוד זה קטע חזק שמראה כמה היא מסתכלת בצורה ורודה על העתיד ומתכוונת להלחם וכולנו חושבים שהיא עברה שינוי אמנם אנחנו רואים שהיא נעשית מאישה שברירית ללוחמת אך בבסיסה היא לא משתנה היא עדיין מנסה לשכנע את אהובה לברוח יחד איתה מהכל היא עדיין סולדת מאשתו של אהובה רק לבסוף היא מתפייסת עימה.היא עוברת המון המון ארועים אך בבסיסה היא איננה משתנה גם כאשר היא מצליחה יפה בעסקים היא עדיין זקוקה לגבר ולכן היא נישאת לבאטלר מבלי לאהוב אותו באמת(כי זה קיצור דרך). יש את הקטע שהוא שיכור לוקח אותה לחדר (כמעט חושבים שהוא הולך לאנוס אותה) הם כנראה שוכבים ורואים על הבוקר שהיא נהנתה מאוד אך עדיין היא לא מפנימה את אהבתה כלפיו הסרט הוא טראגי כי למרות הכל ולמרות שכל הזמן חושבים שהגיברה תפנים את החוויות שחוותה ותקבל תובנות היא לא משתנה אולי היא מתחזקת והופכת לנוקשה אבל בבסיסה היא אותו אדם כמו בהתחלה ומחר הוא יום חדש זה משפט טראגי עבורה כי היא הולכת להמשיך לרדוף אחרי אותם דברים והתקווה שלה ומה שיניע אותה בעתיד יהיו אותם דברים שהחריבו את חייה אני מקווה שלי לא יהיה מחר חדש כמו לסקארלט ואני אקבל תובנה ואהיה מאושר יותר ממה שסקארלט הולכת להיות

שוב שלום, סקארלט אומרת כמה פעמים בסרט "אין לי כוח לחשוב על זה היום, אחשוב על כך מחר". זאת ראייה הסתגלותית מאד בעיני. כאשר אתה נמצא ביום שחור, השיפוט שלך עלול להיפגע, והתוצאות יכולות להיות בהתאם. לפעמים צריך להתקרר קצת, לקבל פרספקטיבה, לאגור כוח, ורק אז להחליט. אני מזכירה לך שהסרט נגמר בערבו של יום, ולכן אין אנו יודעים מה היא החליטה בסופו של דבר. אני לא מתרשמת שהיא מופעלת ע"י תאוות בצע. סקארלט ידעה להפשיל שרוולים, לחבוש פצועים מדממים ולעבוד בשדה, בתקופה שבה ידיים מיובלות היו אות קלון בלתי נסלח לעלמה כמוה. מה שהפעיל אותה רוב הזמן הייתה האהבה לאשלי ולאדמה של טארה. יש בה אכן משהו ילדותי, אבל כזה המאפשר לה להאמין בחלומות, ולצפות בסקרנות ל?מחר. מה רע? ליאת