לליאת

השארתי לך הודעה בשירשור למטה,בנושא הבכי בטיפולים,תחת הכותרת 'ליאת'.

ואני מתביישת לשאול,אך זה מטריד אותי רבות,אם התנהגותי בפורום מעידה על זה שאני 'נודניקית' שנדחפת לשיחות(אולי) או של אחת שכופה את עצמה על אחרים,או -גרוע מכך- על אחת שלא בא כ"כ לשתפה בשיחות(לא מקובלת) אך כיוון שהיא שואלת כל הזמן אז עונים לה (כי לא נעים לא לענות ולא להתייחס). אני יודעת שזה נשמע נורא,אבל ככה אני מרגישה גם בחיים והפחד שלי הוא שככה אני גם בפורום,ולא כותבים לי זאת כי לא נעים. יכול להיות שזה רק 'בראש שלי' אבל זו הרגשה נוראית להרגיש מישהי 'לא חשובה' שלא אוהבים אותה ושאולי לאף-אחד לא איכפת ממנה,ואולי מרחמים עליה,ולכן משתפים אותה בשיחות. יש אמת בדבריי או שאני מדמיינת זאת?בבקשה תענו לי בכנות.

היי משתנה, אני עונה לך כמובן מתוך החוויה שלי. אני בכלל לא חו?וה אותך כנדחפת לשיחות של אחרים. נהפוך הוא. אני מרגישה שיש לך תרומה מאוד גדולה לפורום (עוד מהימים בהם היית מתוסכלת (-: ). את מעלה כאן דיונים מעניינים מחוויית הטיפול שלך ודיונים מעניינים, מושכים אנשים להשתתף בהם. גם בדיונים שלא את מעלה, אבל מוסיפה, את דעתך ואת נסיונך, את מעניינת ותורמת. חבל לי שאת מרגישה כמי שנדחפת ו"לא מקובלת". מכירה את ההרגשה. היא איומה. תמשיכי לכתוב. את חשובה כאן. יעלה

משתנה יקרה, נדמה לי שהשאלה שלך באה כתגובה למגמה שמתפתחת לה כאן, המושכת לכיוון של 'קהילה' קטנה. פתאום אנשים הם לא 'רק' שואלים משהו, אלא גם מ?ש?ת?פים, מגיבים, מביאים הנה אירועים ומחשבות מתוך הטיפול ומחוצה לו. מגמה כזו מתקבלת בברכה, כל עוד אינה משאירה אף אחד בחוץ. קבוצות וירטואליות רבות מתאפיינות בעוצמות חזקות במיוחד של רגשות. תחושות האינטימיות והקרבה מתעתעות במידה רבה, שכן מדובר בקבוצה עלומה, חמקמקה, שמס' חבריה לא ידוע. הם באים והולכים, מדברים או שותקים. יש כאן המון זוגות עיניים קוראות, חלקן מתמלאות לחלוחית מפעם לפעם, חלקן מצטמצמות בחיוך או בציניות ארסית. יש כאן מהכל! וזה כל הקסם. אני חושבת שכל מי שחולף כאן, אצלינו בפורום, הוא משתתף יקר ובעל ערך, בין אם השמיע קול ובין אם לא. מטבע הדברים, אנשים שלוקחים חלק פעיל בתקופה מסויימת, זוכים להתייחסות רבה יותר. מבחינה זו, הקול שלך כאן חשוב ואהוב, ומעולם לא הרגשתי אותך כנודניקית או כמי שכופה את עצמה. אני מצטרפת לדברים היפים של יעלה, וקוראת לך להמשיך ולהיות חלק כפי שהיית עד היום. בברכת חג שמח ליאת

היי משתנה, אני לא חווה אותך כנדחפת או נודניקית. להיפך, אני אוהבת לקרוא את מה שאת כותבת. דווקא בפורום, שלא כמו בחיים, לא חייבים לרחם עליך ולהתייחס, ועובדה שכולם מגיבים אליך. כנראה שאנחנו צריכים אחד את השני, ואני מרגישה שאפילו פה אנחנו עוברים תהליכים משמעותיים. (גם ללמוד לנקד הצלחתי פה....) תמשיכי להיות פה איתנו! חג שמח הדר

משתנה יקרה, תרשי לי לחלוק עלייך את לא מפריעה כלל וכלל,אני זוכרת שלי דווקא מאוד עזרת ותגובותייך נתנו לי המון כוח ומוטיבציה לטפל בעצמי,ללכת לפסיכיאטר. בעיניי את מאוד חשובה בפורום ואת תורמת המון. מחבקת חן