עצובה

שלום, אני לא יודעת אם משהו או מישהו פה יוכל לעזור לי אולי אני כותבת סתם כדי להוציא את הכל בכל מקרה תודה מראש למי שיקרא: שמי רותי אני בת 23 ובשנה וחצי האחרונות אני יורדת מהפסים פעם היתי ילדה מאוד אופטימית למרות שלא היו לי הרבה סיבות אמא שלי חלתה בסרטן אושפזה כשהיתי בגיל 12 ונפטרה כשהיתי בת 16 בגדול גדלתי לבד ובכל זאת היתי ילדה חייכנית ואופטימית כשיו אני כל הזמן עצובה אני בוכה בלי סיבה ובוכה עוד יותר עם סיבות אני שונאת את אך שאני נראת ומצטרפת לזה העובדה שאני כבר למעלה משנה בלי חבר בחורה שחושבת שהיא נולדת כדי להיות האישה של.... אין דבר נורא יותר מלא הוציא את האהבה והרצון לתת הזה החוצה תוסיפו את העובדה שאני יותר מחמש שנים בולימית ובחצי שנה האחרונה התחלתי לחתוך את עצמי בקצור העניינים על הפנים אני לא יודעת אך לצאת מזה ואך לחזור לאותה ילדה חייכנית אין לי חברים אין לי אהבה ואין לי אושר בחיים ויותר מתסכל שאני מודעת לכל זה אני גם מודעת שיש אנשים עם בעיות יותר קשות וכועסת על עצמי על זה שרע לי למרות שהחיים שלי די סברים אני גרה לבד מפרנסת את עצמי בקשר טוב עם אבא שלי אבל נורא נורא בודדה וכל הזמן עצובה. תודה על כל תגובה מראש

היי רותי, ראשית אין לך מה לכעוס על עצמך שאת עצובה ומדוכדכת בעוד שחייך די סבירים ואילו לאחרים יש בעיות הרבה יותר קשות משלך. כל כאב ועצב הוא לגיטימי ודורש טיפול אם הוא מציק ומפריע לאדם ומונע ממנו לפעול במלוא מרצו ולהנות מחייו. אין ספק, לפי דעתי, שמותה של אמך בגיל כה צעיר-16 הטביע את חותמו באופן ניכר על חייך ויש לפי דעתי, מקום לפנות לאיש מקצוע, כלומר לפסיכולוג. תרגישי הרבה יותר טוב אם יהיה לך אדם שאותו תוכלי לשתף בבדידותך ובהרגשותייך.כדאי אולי שתחשבי מה גרם לך אז, לפני כמה שנים להיות ילדה חייכנית ומאושרת ומה בעצם השתנה בחייך שגרם לך להדרדר. כדאי לך אולי גם לשתף את אביך בתחושותייך, שהרי את בקשר טוב עימו. אומנם נתתי לך כמה עצות אך שווה לך לפי דעתי לפנות לקבלת עזרה מקצועית שכן את מתארת מצב שדורש טיפול. בהצלחה :) :)

תודה רבה על התגובה תודה רבה שהקדשת זמן וקראת והגבת באמת תודה וחג שמח

אני מודעת לעובדה שאני צריכה עזרה מקצועית אבל צערי כל מי שרציתי לפנות אליו עולה המון כסף ולצערי אני לא יכולה להרשות את זה לעצמי אולי תוכלו להפנות אותי למקום בו עוזרים ללא תמורה כספית אפילו סתם כדי לדבר עם מישהו מישהו שאני אדע שלא רוצה שום דבר בתמורה אלה מקשיב מסיבה אחת פשוטה כי אכפת לו ושוב תודה רבה

רותי שלום רב, את מתארת עצב, בולימיה ובדידות. בעיות אשר נמשכות זמן רב ומותירות את הילדה החייכנית והשמחה שהיית מאחור. אני סבור שאת יכולה להעזר רבות בטיפול נפשי. גם אם יש לך מגבלה כספית את יכולה לפנות לתחנה לבריאות הנפש באזור מגורייך. שם הטיפול חינם ומוגבל בזמן ועם זמן המתנה ארוך. או לפנות דרך קופת החולים אליה את משתייכת, שם הטיפול זול יחסית לאופציות הפרטיות. אני ממליץ שלא תוותרי לעצמך על האופציה הטיפולית. מאחל לך תקווה והתחלות חדשות, בברכה, גדעון