לגדעון

איני רוצה להישמע כמו 'תקליט שרוט' אך למה בכל פעם שקצת יש לי זמן לעצמי-שזה דבר חיובי (שאני עושה הכל כדי שיקרה) מיד חוזרת תחושת הדכדוך והיאוש מהכל, ופתאום אני נזכרת עד כמה חיי לא מתקדמים לשום מקום ושאין להם סיכוי להתקדם,ובעיקר הבעיה היא גם שאין לי כל חשק לעשות צעד כלשהוא כדיי לקדמם. אני מצטערת,כי בטוח נמאס לך כבר לקרוא על 'שינויי מצבי-הרוח' שלי,אבל למרות הטיפול,ולמרות שאני מיישמת את המלצותיך - להסתכל על זה כמצבי-רוח חולפים,נמאס לי כל פעם להרגיש גרוע-לחוש יאוש/חוסר תקווה. תודה מראש, וחג-שמח, משתנה

למשתנה שלום, תשובה ברוח החג: בני ישראל הלכו במדבר 40 שנה עד שיצאו מעבדות לחרות. כלומר המעבר הפנימי מעבדות לחרות הינו תהליך שלוקח זמן. התאזרי בסבלנות, בברכה וחג שמח, גדעון

תודה על תשובתך, הבעיה היא ש'העבדות' שלי נראית כמו 'לנצח נצחים' ואצלי שום-דבר בחיים לא הולך בקלות-לא עבודה לא זוגיות,לא חברות וכו',ובנוסף לכל הצרות הOCD מקשה עליי את החיים עוד יותר; כמה עוד אפשר לסבול,ואיני צוחקת,במחשב לא ניתן להביע רגשות,אך כשאני כותבת זאת אני מרגישה ש'דמעות חונקות את גרוני'ועצוב לי נורא,ואני מפחדת שמישהו יגיע ויראה אותי ככה; כרגע איני ממש מסוגלת לחשוב שזה מצב-רוח חולף - הכל נראה לי כ"כ עגום ונמאס לי מהכל. הייתי חייבת לכתוב מה אני מרגישה,מקוה שלא נמאס לך ממני,ואם כן אני מצטערת שכתבתי שוב.