פסיכולוגית לא אמפטית
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום לכולם ברצוני לבקש את עזרתכם,אני רואה שרוב המשתתפים נמצאים בטיפול ואולי המבינים יוכלו לעזור לי,כמובן אם אפשר גם עזרה מהפסיכולוגים. אני אספר בקצרה: הייתי בכמה שיחות עם פסיכולוגית, הפגישות עודדו אותי והייתה ביננו כימיה טובה. עד שיום אחד(לפני חודש בערך) הפסיכולוגית אמרה לי דברים שמאוד העליבו אותי(אני לא רוצה להיכנס לפרטים) מאז עזבתי,כמובן,את הטיפול כי לא יכולתי להמשיך ללכת אליה, נגרם לי המון כאב מדבריה שעד היום אני מרגישה אותו. והתסכול הזה ששילמתי 300 ש"ח לפגישה וקיבלתי יחס שלא מגיע לי(כולל התבטאויות לא יפות מצידה) דבריה מהדהדים באזניי עד היום וגורמים לי המון כאב נפשי,אני בוכה כשאני נזכרת בדבריה,שבוע שעבר יצא לי לבכות במקום עבודתי וזה יצר לי מצב מביך,אף פעם לא הייתי בוכה בקלות ועכשיו ממש "יוצא לי" צי'ק צ'אק הבכי. בנוסף החיים שלי מאוד לא קלים,אני לוקחת טיפול תרופתי במינון נמוך,והטיפול לא כ"כ עוזר. מאז הפגישה אני פוחדת ללכת לטיפול אחר מחשש שזה יקרה לי שוב,כי אולי משהו בהתנהגות שלי דורש יחס כזה אולי מגיע לי? אורנה כתבתי לפני חודש וענית לי כבר,אבל אני עדיין מרגישה מאוד רע עם זה.לא יודעת למה לקחתי כל כך ללב את דבריה.האם זה מעיד על כך שיש לי בעיה? האם מישהו היה פעם במצב דומה ויכול לספר לי איך מתמודדים? המון תודה וחג שמח אלמונית
אלמונית שלום. לשאלתך, כן. הייתי כמה פעמים באותו המצב. אנשים חושבים שפסיכולוג אמור להיות כל הזמן אמפתי, מבין, תומך, "מלטף". אם הוא יסתפק בכך לא תהיה צמיחה מהמקום בו את נמצאת. לא יבוא שינוי. כאשר הפסיכולוג מתסכל אותנו, אנו נדרשים לבדוק את עצמנו. מה קורה לנו, למה אנחנו מרגישים כך, באילו עוד מערכות יחסים אומרים לנו את זה, איך אנחנו מגיבים כשפוגעים בנו כך, האם אנחנו בורחים ממערכות יחסים כאלה וכ"ו. הטיפול אמור להיות מקום בטוח, שמאפשר את הבירור ומאפשר שינוי וצמיחה. כשהדבר קרה לי בפעם הראשונה, רציתי לעזוב. בכיתי המון, קרו לי דברים דומים לשלך. אבל אז אמרתי לו כמה נפגעתי ומה הרגשתי. בדקנו את זה יחד. הוא היה שם בשבילי ושמר עלי. לאט לאט הבנתי, הפנמתי ויכולתי להרגיש בשינוי. גם היום כשמגיע מצב מתסכל אני כועסת. אבל אני יודעת שאחרי הייסורים תבוא הגדילה. אני לא יודעת איך הפסיכולוגית שלך, אבל נוצר ביניכן קשר טוב. אני מציעה לך מאוד לתת לה צ'אנס ולפתוח את הדברים איתה. הדרך מאוד קשה, אבל גם כך קשה לך... ואני חושבת שאם תלכי לטיפול אצל פסיכולוג אחר, במוקדם או במאוחר יגיע משהו דומה שתצטרכי להתמודד איתו בתוך חדר הטיפולים. אז למה להתחיל שוב קשר חדש? מאחלת לך הצלחה, ושיגיעו ימים טובים יותר הדר
לאלמונית שלום, אני לפני כשבועיים התייעצתי בפורום על בעיה דומה,שהפסיכולוג לא התייחס אליי,ואמר דברים שפגעו בי, וכפי שעידכנתי כאן בפורום- דווקא העובדה שבפגישה שלאחר-מכן נתתי לפסיכולוג לקרוא דף מודפס שבו כתבתי את כל תחושותיי ותלונותיי ומה אני מרגישה כלפיו וכלפי הטיפול ובעיקר כלפי אותו מפגש,והוא קרא אותו בקול רם ודנו במהלך הקריאה על כל טענה שהועלתה וכן על איך שאותן סוגיות שהפריעו לי במפגש זה מפריעות לי גם בחיי היום-יום,והן שגרמו לי להיפגע כ"כ ממנו באותו מפגש,ואומנם 'הזלתי הרבה דמעות'באותו מפגש, אך בסופו יצאתי מחוזקת ועם רצון חזק-ותיקווה-להמשך אותו סוג טיפול ואצל אותו מטפל. הפגישה שלאח-מכן גם היתה מוצלחת - ומצידי היתה תחושה שהוא שינה את יחסו לטובה כלפיי לאחר שאמרתי לו מה אני מרגישה,או מה שיותר נכון - הוא 'הפסיק לשחק אותה'-כי הוא אמר לי שבאותה פגישה הוא היה בכוונה חסר-רגישות כלפיי ו'שיחק אותה' שלא איכפת לו ממני כדי שאצא מהאדישות שהייתי בה,וזה באמת עזר כי זה 'זיעזע' אותי ונתן לי להעריך מחדש את כל עיניין הטיפול-שגם אני למענו מוותרת על רוב חסכונותיי(שהיו יכולים לשמש לי להרבה מטרות לא פחות חשובות) וגם את זה אמרתי לו. אינני יודעת אם גם אצלך המצב עם הפסיכולוגית דומה,אך אני כן יודעת שאם לא תאזרי אומצ ותגידי לה(או שתרשמי זאת-יותר קל)מה שאת מרגישה,תמשיכי להרגיש גרוע ולבכות מכל דבר,ותרגישי שאת 'עומדת להחנק מרוב שהרגשות מציפים אותך בפנים',ומניסיון-לאחר שתשוחחי איתה על מה שאת מרגישה תרגישי הקלה עצומה(כך אני הרגשתי לאחר הפגישה), ואולי אף תחזרי להעריך אותה ולצפות כבר לפגישה הבאה.אני יודעת שזה קשה ומפחיד,אך זו הדרך היחידה-לדעתי-לצאת ממצב זה; וגם תרוויחי מכך שתלמדי שאולי בחיים קורים לך אותם מקרים בדיוק ואינך מודעת לכך-וקשרים עם אנשים (או הזדמנויות כלשהן) נהרסים בעיקבות כך,ובחיי היום-יום אי אפשר לדבר על זה ולהפיק לקחים,וכאן כן תוכלי ללמוד מה כ"כ פגע בך ואיפה זה קורה לך(אם בכלל זה קורה לך...)בחיים. בהצלחה, וחג-שמח, משתנה
אלמונית יקרה, אני חושבת שאם לא אמרת לה שנפגעת אז שווה לחזור אליה ולהגיד לה כל מה שאת מרגישה. יש אנשי מקצוע טובים ויש גם כאלה שפחות... אני מאוד מבינה לליבך. אסור להתייאש, תפני לפסיכולוגית אחרת. אל תפחדי. לעזוב תמיד אפשר. מגיע לך טיפול מזין ויציב. למה לסבול? ואם באמת יקרה לך אותו הדבר גם עם הפסיכולוגית החדשה תישארי ותבדקי את הנושא לעומק. ואם זה מנחם, אני אישית בטוחה שגם מהתנסויות כאלה לומדים. כך שזה לא היה לחינם ששילמת 300 ש"ח. המון הצלחה! נורית
אלמונית שלום רב, אמנם עזבת פיסית את הטיפול לפני כחודש, אך למעשה דברי המטפלת עדיין חיים בתוכך ואת מרגישה אותם ומגיבה אליהם. לדעתי מומלץ מאוד שתחזרי אל המטפלת לשיחת ברור והבהרה, שבה תשתפי אותה בכל מה שעברת בחודש הזה ובשיחה הקודמת ביניכן. כפי שקראת מהתגובות אלייך את לא לבד בסיפור הזה וההמלצה המשותפת של מי שהיה שם זה לחזור לטיפול ולעבד את החוויה בטיפול. אני מקווה שיהיה לך העוז לעשות זאת, שתפי אותנו בהמשך, בברכה, גדעון
שלום גדעון, סיטואציה דומה קרתה גם בטיפול שלי, שבה נאמרו לי דברים מאוד "לא לעניין", וכאלה שלא ציפיתי לשמוע מאשת מקצוע. כשאמרתי לה שנפגעתי מדבריה אמרה (במילים אחרות), שזה בסדר שהתנהגה כך, מפני שזה טיפול דינמי. שכיביכול, אני זו שגרמתי לה (בלא מודע) להתנהג אלי ברשעות- ולכן התנהגה בצורה זו. אני חושבת שגם בטיפול דינמי אין למטפל זכות לשנות יחס, ולתרץ את זה ב- "הוא גרם לי" או "הוא התחיל". ועוד מסקנה שהסקתי, זה שאני מעדיפה מטפל שהוא "מסך ריק" כמו שפרויד הציע. מטפל שלא מביא את עצמו לפגישה. מיותר לציין שמאוד מאוד נפגעתי, ומבחינתי הטיפול אבוד. סגרתי את דלתות נפשי לאחר הפגיעה שספגתי, ואינני מוכנה לפתוח אותן בפניה שנית. לכן אינני רואה טעם להמשיך ולדון איתה על כמה נפגעתי, ולשמוע תירוצים של "טיפול דינמי". אם היא לא מסוגלת להודות שאמרה דברים שלא במקום ולבקש סליחה, מתוך חוזק ויושר פנימי, מדוע שאשתף אותה בדברים הכל כך יקרים וחשובים לי? תודה רבה מראש. שיהיה חג שמח וכשר.
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
