הדהוד
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
הי כולם, ושוב חג שמח. כמה זמן אחרי שאתם יוצאים מהפגישה, הדברים עוד מהדהדים לכם בראש, בלב? קורה לכם, שאתם ממשיכים "לשוחח" איתו בימים שבין הפגישות? תפסיקו רגע לטגן/ לאכול/ לארח/לישון שוב לאכול , ותגידו לי שאני נורמלית, שזה לא קורה רק לי..... ולפסיכולוגים, מה ההסבר לתופעה? לפעמים זה מרגיש לי משוגע... הדר
שלום הדר, חלק גדול מהעבודה הטיפולית מתרחש בין הפגישות, ולפעמים אפילו זמן רב לאחר סיום הקשר הטיפולי. זה קשור לאופן בו דמות המטפל מופנמת בתוכנו, והופכת ל"קול" פנימי משמעותי. בקיצור, לא משוגע כלל וכלל... חג שמח גם לך, אורנה ראובן-מגריל
אורנה הי, אני לא חושבת שהמטפלת שלי הפכה לקול פנימי, האם זה באופן מודע או לא מודע שאפשר לזהות את אותו הקול? תודה מראש ניבה
הי הדר, אני מכירה את התחושה , היא מהדהדת לי ובתוכי כל הזמן, אפילו באמצע הלילה כשאני מתעוררת , מיד חדר הטיפולים עולה בדמיוני, אני נזכרת בדברים שהיא אמרה, איך הגבתי ואיך הרגשתי וכך משחזרת . לפעמים אני מחפשת לשחזר את זה בכוח. בתקופה האחרונה, עברתי משהו מאד קשה, והיה לי כל כך קשה שלא יכלתי להתעסק בה, שתהדהד בתוכי כמו שכתבת, ולא הבנתי איך זה כשהכי קשה לי , דוקא אז אני לא מתעסקת בה, לא שואבת כוחות... כאילו במציאות האמתית אין לה כוח בתוכי. אני אגלה לך סוד, אני מנהלת יומן וכותבת לאחר כל פגישה מה היה, על מה דיברתי, איך היא הגיבה ולאן זה לקח אותי, יש ואני כותבת גם בין הפגישות כי אני כל כך מתגעתגת אליה. אני כותבת משהו כמו שנה,לקח לי זמן בכלל להעיז לכתוב, אבל היא כאילו כל הזמן מונחת על ידי. השקעתי, קניתי חוברת כתיבה יפיפיה ואני ממלא אותה כמו משהו יקר, נדיר, טוב. חשוב. כך שהיא עוד נשארת איתי הרבה זמן אחרי. אפילו את ההודעות שלה בפלאפון אני שומרת, כאילו שלא תמחק, תלך לאיבוד... אבל הצורך הזה יורד אט אט , ואני מתגעגעת לעוצמות של ההתחלה.. המשך חג שמח ניבה
היי תודה אורנה, זה מרגיע. הוא באמת כל כך משמעותי עבורי, ואני מפנימה אותו יותר ויותר.. ניבה, תודה על ששיתפת. גם אני כותבת. פעמים רבות אני כותבת את המונולוגים האלה שרצים לי בראש, כדי להשקיט את ה"רעש" שהם עושים לי... זה גם שומר על הנוכחות שלו אצלי במהלך השבוע. לעיתים, אני מביאה את מה שכתבתי לפגישה ומקריאה. זה חוסך המון זמן, ומביא חומרים לעבודה. לפעמים אני שומרת לי את מה שכתבתי, לפעמים משמידה, ולפעמים (נדיר), נותנת לו. שוב תודה הדר
הי ניבה, מה שתיארת הוא בדיוק "הקול הפנימי" אליו התכוונתי... אורנה
את נורמאלית לחלוטין,הרי בד"כ לגבי כל סיטואציה שעוברים 'מחשבות רצות בראש' ובטח שלגבי פגישה אל פסיכולוג שהיא משמעותית ובעלת עוצמות הרבה יותר חזקות מכל סיטואציה-שבד"כ-עברנו. אני איני ממשיכה לשוחח אך אני נזכרת בפגישה ומדמיינת שוב את הסיטואציה.
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
