מצוקה אובייקטיבית כספית ונפשית קשה

שלום לכם. אני בן 23 . הוריי נכנסו לחובות עתק. הם חייבים כיום חצי מיליון שח בערך עקב מחלת אימי (סרטן). אימי עברה ניתוח קשה ויקר ומטופלת באופן תדיר. הוריי גם בתהליכי גירושין,אחותי לא מדברת עם אימי בגין משהו כס]פי לכן אני נשארתי התומך היחיד שלה ,יחד עם חברותיה. משפחה כרגע במאבק משפטי מול הוריי כיוון שהם ערבים. אני סטונדנט. הוריי לא מצליחים להתנהל כלכלית כי אבי מאוד פסיבי ואימי חולה קשה כרגע. אני נאלץ לחתום על יפוי כח להתעסק בעניין הפיננסי. אני לא בדיכאון או משהו אבל מאוד קשה לי להתמודד עם כל זה.אחד מהתיקים כבר עבר להוצל"פ ואני צריך לטפל בכל העניין. ננסה להגיע להסדרים וכו אבל מה שמדאיג אותי עכשיו זה מלחמת ההתשה הזו-לא בגללי כי לי עצמי אין החובות אלא בגלל שלפי היכרותי אני מפחד להתחיל להסתבך לתוך הסיפור הזה באופן בלתי נמנע. אני הולך ברחוב ומקנא באנשים בני גילי שמתעסקים במה ללבוש למסיבה כאשר אני נאלץ להתמודד עם זה. נכון שזה יחשל אותי וכו' אבל ברור לי שזה יקשה עלי להתקדם בחיים מכל בחינות-גם ככה יש לי בעיות מיניות, נפשיות משל עצמי-אין לי כסף כעת גם לטיפול וגם ללימודים. גם אין לי זמן להשקיע . אני חש ממש רע והעניין הוא כאן שאין לי תקווה-גם אם הוריי יגיעו להסדר זה ייקח שנים-ואני מאוד קשור לאימי ואני יודע שאם היא תסבול והיא כנראה תסבול אני גם אסבול. ואני חייב כבר להיות עצמאי אך איני יכול לנטוש ככה את אימי-כפי הנראה היא אפילו תצטרך אותי לתמיכה כלכלית. אני לא ישן טוב ביומיים האחרונים ואין לי תקווה.אני מפחד גם מהעתיד-אני משער שאימי תצטרך עוד הלוואות כדי להמשיך לשלם על טיפולים וכיו"ב-כלומר אין תקווה-גם אם חובות יתחסלו עוד 20 שנה אזי לפי היכרותי עם הדברים זה לא הולך להגימר בקרוב. מה אעשה.? האם לצאת מהסיפור מהר? האם לא לעזור? אני חייב גם לדאוג לעתידי. תודה

אורי יקר, קראתי בעיון את פנייתך, ואני חושבת שאתה מתמודד עם 'תיק' כבד מאד. יש כאן באמת אוסף של קשיים אובייקטיביים, החוברים יחד ויוצרים תחושת ייאוש וחוסר אונים. גם אם אינך בדיכאון, הנסיבות מאד תובעניות כרגע, וגוזלות משאבים נפשיים רבים. הבנתי בין השורות שאתה סטודנט, ואם כך הדבר, אני ממליצה לך מאד לפנות לשירותי הייעוץ ולבקש סיוע פסיכולוגי במסגרת האוניברסיטה (אם לא, נסה לפנות דרך קופ"ח) בשתי המסגרות המחיר מוזל מאד בהשוואה למחירים בשוק הפרטי. את המצב החיצוני באמת קשה לשנות עכשיו, אבל אפשר לסייע לך להתמודד איתו טוב יותר, וליצור סוג של מרחב קיום פנימי, בו אתה יכול להישאר צעיר בן 23 'ללא תיק'. דבר נוסף ולא פחות חשוב, הוא לנסות לגייס מקורות תמיכה במסגרת הבית והמשפחה. אחותך היא כתובת חשובה בעניין זה. גם אם היא רבה עם אמא, היא יכולה לחלוק עמך חלק מהמשא הכללי, ולהישאר קרובה ותומכת עבורך. נסה לשוחח עמה ולשתף אותה בתחושות העומס שלך. עד שתגיע לאיש מקצוע, נסה להתייחס אל הקשיים בנפרד, ולא כאל חבילה כוללת. תמיד קל יותר להתמודד בדרך של 'פרה פרה', ולא לבזבז כוחות על כל החזיתות בו-זמנית. אני שולחת לך הרבה כוח מכאן, ומזמינה אותך להמשיך ולספר לנו איך מתקדם. הרבה בריאות לאמא, וחג שמח ליאת

תודה על תגובתך לצערי אחותי לא רוצה להיות מעורבת-היא רבה עם אימי ופשוטו כמשמעו אין לה רצון להיות מעורבת היא בת 28. יש לה משקעים עם אימי לגבי העבר-טוענת שהיא גרמה לה נזק נפשי ביחסים המעורערים עם אבי. בכל מקרה אין לי תמיכה מאף אחד כי חבריי לא מבינים בכלל את גודל המשבר או לא רוצים להבין וגם אין להם פתרונות. והתייעצתי עם הרבה גם עם עורך הדין וזה פשוט סיפור אדיר. אין לי מודג בפועל מה לעשות כי גם לי יש "צרות" משלי.

הי אורי, אכן, לא קל וגם לא כל כך רואים את הסוף... בנוסף למה שליאת המקסימה שלנו כותבת, אני רוצה לומר שאתה כותב באופן מאוד קיצוני, שזה או הכל או לא כלום. או שאתה או אבא או האחות לוקחים אחריות מוחלטת, או שמתגרשים, תובעים ונוטשים- יש גם אמצע לא? אני חושב שאתה צריך לשים גבולות כמה אתה יכול ומוכן לתת במצבך הנוכחי. למשל, לא נראה לי שתחתום ערבות אישית... חוץ מזה יש גורמים ממסדיים שיכולים לעזור כמו "סיוע משפטי" שיכול לעזור מבחינת ייצוג עו"ד בלי כסף בהוצאה לפועל וביהמ"ש. כמו כן יש את "מרכז אדווה לצדק חברתי" שיכולים לעזור לאימך מבחינת זכויות או אגודה למלחמה בסרטן שיכולים לעזור בתמיכה, זכויות ואפילו מתנדבים שיסייעו לכם. יש את המחלקה לשרותים חברתיים וכמובן את המרפאה לבריאות הנפש במקום המגורים שלכם - כל אלה נותנים שרותים בחינם ויש להם אתרים באינטרנט (משרד המשפטים בריאות אדווה ומלחמה בסרטן). פשוט, נראה לי שאצלכם במשפחה עוזרים עד שמתמוטטים ואז אין ברירה אלא לחצות את הקוים ולהפוך לאוייב. תחשוב על זה. יש גם את "שביל הזהב" ולא חייבים לקחת הכל על בן אדם אחד חכם צעיר ורגיש שעתידו לפניו. המון בריאות וכוחות חג שמח