חוסר חשק לליל-הסדר

עבורי-בשנתיים האחרונות, ערב חג - ובמיוחד ליל-הסדר,זה לא בדיוק דבר מהנה וכיפי, אלא יותר 'סיוט' שבו אצטרך לפגוש בני-משפחה ולהתחיל להסביר למה אני עדיין מובטלת ומתי אתחיל לחפש בן-זוג,וכל זה בניסיון רב להתחמק מכך שידעו משהו על הדיכאטון ו/או הOCD ש'תקפו' אותי,ושאנשים רגילים(שעובדים,נשואים עם ילדים או שיש להם חבר/ה)לא יקלטו מה עובר עליי,אין לי כוח שוב 'לשבת לשיחה' עם דוד/ה ולדבר,הלוואי שפשוט יעזבו אותי במנוחה. בנוסף לכך הסדר אצלינו ואני שונאת את הלכלוך והבלאגן הכרוך בכך,וכולם בלחץ לארח טוב וכו' והריבים -עד לפני זמן קצר -התישו אותי,הלוואי כבר שיהיה מחר ושנגמור עם ה'סיוט' הזה. מצטרת שאני ככה מאכזבת, אבל זו הרגשתי.

תשקרי. מה זה עניינם בכלל, את לא חייבת להם הסברים. תגידי שהכל בסדר ותסגרו עניין.

אני מאוד מבינה אותך ליל הסדר דורש מאיתנו יותר מידי אנרגיות מיותרות.אני ממש מקווה בשבילך שלא תסבלי יותר מידי ושזה יעבור מהר .אני יודעת שזה לא אפשרי אבל תנסי איכשהוא להוציא את עצמך מהתמונה להסתכל על כולם מהצד זה מה שאני עשיתי בשנים קודמות וזה מאוד עזר לי.