שאלה של סוף

שלום אני בת 29 ואני מסיימת טיפול של 3 שנים בערך (עקב דיכאון וחרדה ומטופלת בכדורים כבר חצי שנה) אני מתה מפחד אני לא יודעת מה יהיה מה יקרה לי! מה אעשה לבד אם מי אדבר ועוד. הרבה שאלות שאין עליהם תשובות! זה מתסכל אותי, גורם לי לבכות דיי הרבה אפילו משטויות- יחסית לאדם שלא בוכה. טלפונים לפסיכולוגית לפסיכיאטר, אני כאילו לא יודעת מה לעשות למרות שהיתה לי הכנה מראש לגבי הסוף. אני חושבת שאני בקצת בנסיגה עושה דברים שמודעת להם והם לא טובים לי.כמו להפגש עם חבר לשעבר.מה אני יכולה לעשות כדי לעבור את הכל בשקט בלי תופעות חרדה וללא נסיגה? ועוד שאלה , הטיפול לא הספיק או לא עזר לי כדי להתגבר על תופעות החרדה האם היפנוזה יכולה לעזור במקרה כזה? תודה מראש a

אני החלטתי ועברתי טיפול עקב כתיבה על הרגשתי באתר זה ועוד אחד כמוהו, וגם חברה שאמרה לי שוב ושוב שאני צריכה ללכת לפסיכולוג. היה קשה והיום טוב יותר.ממות לחיים! אנ רוצה להודות לכם על העזרה! ישר כוח a

a שלום לך, את מתארת תופעה מוכרת ונורמטיבית של נסיגה וחזרת סימפטומים בזמן פרידה מטיפול. מה שאת מרגישה מאפיין הרבה אנשים במצב כזה של סיום הטיפול. יש לך עם מי להתייעץ כמו הפסיכיאטר והפסיכולוגית , ואת מתייעצת איתם, כך שבמובן הזה את עושה את מה שניתן לעשות. לגבי החרדות והיפנוזה. אכן טיפול היפנוטי יכול לטפל בחרדות. יחד עם זה חשוב להבין מה הסיבות שהחרדות נותרו בעינן, לאחר טיפול תרופתי ופסיכולוגי. צריך לזכור שהיפנוזה הינה רק טכניקה טיפולית, אחת מיני רבות, ולא תרופת פלא. בברכה, גדעון