אחרי המבול

שלום אני עוברת תקופה מאד מאד מורכבת וקשהההה.. דפיקות לב, קוצר נשימה, בחילות עד לכדי הקאה...ממש קשה ורע. הולכת ימים עם תחושה כבדה, מועקה ששוקלת טון ופחד מהעתיד הקרוב... גם מול הפסיכולוגית שלי קשה להגדיר את ההרגשה, היא טוענת שאני לוקחת יותר מדי אחריות על עצמי לגבי סיטואציה מסויימת, ולא רואה את האחריות של השותף לארוע..היא טוענת שאני כל הזמן מכה את עצמי, מדברת על עצמי סרה ולא מרפה, גם כשאין לכך הצדקה... אבל אני צריכה לזהות את זה שאני עושה את זה ואני לא מצליחה לראות את זה אלא פשוט חשה תחושות קשות קשות קשות. ואני תוהה אם הרגרסיה ערערה לי את ההדחקה והיום אני מסוגלת להרגיש יותר וגם להתמודד עם מה שעולה.. אני תוהה עם אנשים חיים ככה, אז זה ממש ממש קשה , כל ההתמודדות הזאת.. בתקופה האחרונה חויה שעברתי , פגעה בי קשות אבל גם העצימה אותי, אני חושבת.. אני עדיין לא יודעת לסכם מה היה, מה לקחתי, מה היו החלקים שלי , מה יהיה בעתיד... אני רק יודעת שיש הרבה סוגים של אנשים בעולם ושלי מאד מאד קשה עם זה... העצבות שבי גואה, בשיטפון תמידי, אני חיה לצד אותה מועקה את חיי, מנסה לנהלם כרגיל. ..מקווה שהשקט יחזור אלי, תוהה עם אנשים חיים כך לאורך זמן, האם הם משתגעים..מה עושים עם כל כך הרבה רגשות קשים להכלה, ולמה אין בי צורך לנקמה באדם שעשה לי כל כך הרבה רע, למה אני לא מקללת, למה אני כל כך סבילה, כמו שטיח שקל לדרוס אותו שוב ושוב, מציעה את עצמי.. לא נעים להגיד, לשחיטה. והדם מטפטף לאיתו, ניגר ממני, ואני חלשה, ומואותו המקום אני גם נאבקת, משהו מאד מוזר, גם מדממת וגם נאבקת, באפיסת כוחות, נותנת עוד ועוד את שני הצדדים ... מסביבי אומרים לי כמה אני חזקה, כמה הצלחתי בלא יאומן, כמה שרדתי את הבלתי ניתן להאמין..ואני לא רואה זאת , אבל מוזר, משהו בתוכי ידע תמיד שככה זה יגמר, בדיוק כפי שהאמנתי מההתחלה, משהו באמת שבי נגע באמת של האנשים "החשובים" ומשם האמונה והכח .. אני כבר אחרי השבר הגדול, אחרי ההוריקן, אחרי המבול... חודש וחצי של גיהנום, אני אחריו.. מנסה לבכות, לא מצליחה, מנסה לתת יד , גם לא מצליחה, כל כך בתוך עצמי, מנסה להשאר שפויה ואסופה... יש לי שלושה קטנטנים , בעל מקסים... הבסיס שלי טוב, המקום שאליו אני חוזרת שליו, מכיל, מאמין, נותן כוחות..לפחות החזית הפנימית שלי שקטה , בימים אלה שאני ממש ממש לא שקטה ניבה

עכשיו החרדה שוב עלתה, אני בדאון ולמרות שזה רק סיכום של מה שהיה , , , אני בדאון... פחד ניבה

אולי תתקשרי לפסיכולוגית שלך? תהיי חזקה!