ליאת תגידי לי שאת פה.....

ליאת אני מטומטמת היום לא הלכתי לפגישה עם הפסיכולוגית וחיכיתי לפגישה הזו כל השבוע אבל בבוקר לא התחשק לי להגיע לפגישה הזאת עכשיו קשה לי לחכות עד הפגישה הבאה. מה עושים במצב כזה? אני יודעת שאני יכולה לדבר איתה בטלפון אבל אני לא רוצה להטריד אותה. אני מרגישה שהיא כל כך מבינה אותי ועוזרת לי ובאה לקראתי ואני תוקעת לה ברז וזה לא מגיע לה.אני מפחדת שימאס לה ממני בסופו של דבר.כמו שבטח נמאס גם לך ולכל משתתפי הפורום שצריכים לסבול את הקיטורים שלי. שבוע הבא אני הולכת לפגישה גם אם יתהפך העולם.אני לא יכולה לסבול לבד. אני למען האמת לא תמיד יכולה להוציא החוצה את מה שאני מרגישה,אני בעצמי לא כל כך מבינה מה אני מרגישה.השאלה אם הטיפול יעזור לי,אם הוא יהיה אפקטיבי דיי קשה לי לשתף פעולה.אבל ברור לי שאני צריכה איזשהוא סוג של עזרה אבל אני לא ממש יודעת להגיד מה אני מרגישה.אני יודעת שאני סובלת בשקט ויש לי נסיבות חיים קשות שאני לא יכולה להתעלם מהם ולשכוח אותם. מרגישה כל כך פגיעה ושברירית,אין לי חשק לצאת ולבלות,אני מרגישה לא אטרקטיבית מבחינה חיצונית(לא ברור לי מה השתנה אבל אני פתאום רואה את עצמי מכוערת)אני לא יכולה להתקדם לשום מקום כי אני פוחדת להיכשל ולהיפגע מהחיים.ועברתי מספיק בחיים האלה.אני לא מרחמת על עצמי כי באיזשהוא מקום מגיע לי כי אני לא מנסה לעשות שום דבר ואני לוקחת ללב כל שטות.אני חיה בשגרה של בית עבודה עבודה בית וזהו.ומיום ליום מרגישה יותר מיואשת. אני שוקלת ללכת לפסיכיאטר,אני רוצה להרגיש טוב,אבל אני לא מאמינה שאני אי פעם ארגיש טוב.אני לא מצליחה לטפל בדימוי המעוות שלי על עצמי ואני תמיד מכשילה את עצמי ואני בטוחה במאת האחוזים שאני לא שווה ולא מגיע לי לחיות. פרקתי קצת מהלב אבל זה לא עזר,אני עצובה. תודה על ההקשבה חן

חן יקרה, ראשית, אנחנו פה כדי להקשיב. צר לי לשמוע שכל כך קשה לך. מקווה שתאזרי כוחות להגיע לטיפול בשבוע הבא. אגב, פסיכיאטר זה רעיון לא רע בכלל, ויתכן שתוכלי לחוש הקלה משמעותית בעזרת תרופות נוגדות דיכאון. אני לא חווה אותך בכלל כ'קוטרית', ושמחה שיכולת להשתמש בנו כאוזן קשבת. שולחת לך הרבה כוח ועידוד. ליאת

ליאת תודה על תשובתך. אני כרגע לא רואה את הדברים באור חיובי.אם הדיכאון לא יטופל הדרך למטה תהיה מהירה.אני לא באמת יודעת אם זה דיכאון,עדיף לשאול רופא,למרות שכמעט בטוח שזה דיכאון. אני כל הזמן חושבת על העבר.יותר על הימים הטובים שהיו לי,איך בחורים חיזרו אחריי,החמיאו לי והיום כלום.זה זה מה שמלחיץ אותי שהיום כבר לא קורה כלום.ומצד שני יש את האונס שעברתי ולא קל לי לצאת עם בחורים.אני רוצה לחזור לאקס שלי רק מהפחד שלא להישאר לבד.אבל זה לא רעיון טוב כי אני לא אוהבת אותו והוא יפגע ממני ולא מגיע לו כי הוא בחור מתוק ונשמה טובה. נשבר לי ליאת