מצב לא משהו

שלום אני לקראת גיוס לצבא כאלה סרטים כמו שאני אוכל עכשו לא אכלתי בחיים שלי.. אני כולי בלחץ מטורף, מה שגורם לי לבצע כל מיני תנועות מהירות, וגורם לי גם לכאבים בגוף. נתחיל מזה שאני בנאדם בעייתי באופן כללי. יש לי בעיה ביחסים הבינאישיים שלי עם אנשים. אני בנאדם סגור מדי שלא מתקשר יותר מדי עם הסביבה. רק כשאני מוכרח וגם אז אני מרגיש פחד ואי נוחות מה שגורם לי לגמגם ולדבר בשקט. אין לי מושג למה זה. תמיד מגיל צעיר הייתי כזה, אף פעם לא בחברה ומנותק מכולם. האנשים שלמדו איתי בבית ספר, לא הלכו כל כך לקראתי אלא התעללו בי דווקא וגרמו לי להרגיש עוד יותר רע. אז התוצאה היא שאני לא ממש קשור למשהו, לא מתעניין בכלום, ולא יודע כלום, יושב 95% מהזמן שלי בבית מול המחשב ואין לי חברים. זאת אומרת שכל דבר שעובר עלי בסופו של דבר עובר רק בתוכי ואף אחד מבחוץ לא יודע. גם אם היה לי עם מי לדבר, אני פשוט לא מסוגל להביע את הרגשות שלי כלפי חוץ. יש בי איזשהו מחסום שמונע ממני. הבטחון העצמי שלי נמוך מנמוך. מתבייש בכל דבר שבי. אני כותב את זה, כי אני לא מסוגל כבר לשמור את זה בתוכי. תמיד היו לי דכאונות כאלה ואחרים אבל נסבלים פחות או יותר, והכל הפך לכואב מאוד ובלתי נסבל עם סיום הלימודים בבית ספר כשהגיעו המחשבות על הצבא, ומחשבה על החיים העתידיים באותה הדרך. אני סובל מדכאון רציני. אין לי רצון לעשות כלום, ופשוט רע לי, רע לי, אין לי דרך אחרת להגיד את זה. אם אני ממשיך את החיים אותו הדבר, הייתי מעדיף לא להמשיך אותם בכלל. הגיוס לצבא מתקרב, ואני מאוד לחוץ וטרוד לגבי העתיד שלי בצבא. אני נמצא כרגע ממש בימים האחרונים שלי כאדם "חופשי". אני שומע דברים נוראיים ומפחידים על המערכת, דברים שמפחידים בעיקר אותי, ספק אם מפחידים כל בן אדם רגיל. שומע על התעללויות, משמעת קשה, התאבדויות וכדומה ואני כל כך פוחד. הרי אני חלש ולא מסוגל להתמודד עם כלום גם בלי הצבא, כשיש אנשים חזקים ממני שנשברו בצבא, אז מה יהיה איתי? תייעצו לי בבקשה. מה אני יכול לעשות עם עצמי, כי אני מאוד חושש לגורלי. אתם בטח תשלחו אותי לפסיכולוג או משהו, אבל רק את הצעד עצמו של לפנות אני לא רואה את עצמי עושה כי אין, יש בי איזשהו מחסום כזה, שלא נדבר על לדבר בקול על הצרות שלי. האינטרנט הוא הכתובת היחידה שלי בכלל להגיד משהו כי ככה אני לפחות אנונימי ומה אני אגיד, גם כשאני כותב את זה בידיעה שאני אנונימי, יש בי פחד ובושה שאולי איכשהו מישהו יקרא את ההודעה הזו מהמחשב שלי וידע שזה אני, או שלא יודע. בטח לא אמרתי הכל, אבל השתדלתי לפרט כמה שאני יכול כי בנוסף אני סובל ממחשבות טורדניות כאלה ואחרות בנושאים שונים. אני חושש לבריאותי. תעזרו לי. מהמקום שאני נמצא בו כרגע. גדעון שובל, אני מבין שהיית קב"ן בצבא. אז אולי אתה יכול לתת לי מידע נוסף יותר רחב.

שלום לך, מצב זה של לחץ לפני הגיוס הינו נורמטיבי וברור. אתה הרי יוצא מהעולם המוכר והברור אל חויה חדשה, לא מוכרת ולכן גם מאוד מפחידה. נשמע לי עם זאת שאתה לחוץ קצת יותר מהנורמה. אז מה אתה יכול לעשות עד הגיוס להרגעה עצמית? בעיקר - להשיג מידע. כמה שיותר תידע על מה אתה אמור לעשות ולעבור בימים הראשונים לשרות - כך יוקל לך וחרדתך תירגע. במידה ואתה כבר התגייסת והלחץ ממשיך - העזר במפקדים שלך. הם מקבלים הכשרות מה לעשות ואיך לעזור לך עם הלחץ שאתה מרגיש. אם גם זה לא עוזר: אל תהסס לבקש ולראות קב"ן. הקבנ"ים הם אנשי מקצוע מתחום הפסיכולוגיה או העבודה הסוציאלית והם בהחלט יוכלו לסייע לך. כמובן שתמיכת בני משפחה עוזרת מאוד ואל תהסס להתקשר אליהם כשאתה מרגיש כשקשה לך. אשמח מאוד אם תוכל לעדכן אותנו כאן בפורום ואותי לגבי תהליך הגיוס שלך וכיצד הוא עובר, הרבה הרבה הצלחה ורגיעה, גדעון

תודה על תשובתך. אז זהו שאני מקבל מידע, אבל זה מלחיץ אותי עוד יותר כי המידע הוא רע ומפחיד. אני דווקא מקבל רושם שהמפקדים בצבא הם לא כאלה איכפתיים כמו שאתה אומר, ויכולים אפילו למנוע ממך לראות קבן.