באתי לבקר

היי אורנה, מה שלומך? הפסיכולוגית שלי חזרה וכבר חזרנו לשיגרה... רציתי לספר לך שהראתי לה את כל ההתכתבות שהיתה לנו בתקופה שהיא לא היתה (עם טיפ טיפת צנזורה) וזה שימח אותה מאוד וגם פתח דלת לשיחות מעניינות בטיפול. דיברנו על השם שבו בחרתי לכתוב כאן בפורום, על זה שנתתי לך להיות איתי ונעזרתי, על זה שהצלחת לגעת בי ולקרוא אותי גם מבלי שאכתוב הרבה... והיא גם מצאה בין המילים שכתבתי כאן משפט שתפס אותה והפך עכשיו לנושא המרכזי בטיפול... (מה שמדהים זה שזה משפט שאפילו לא שמתי לב שכתבתי ולא יחסתי לו הרבה משמעות...). עכשיו סתם התחשק לי להיכנס לכאן ולכתוב... כי נעים פה שבת שלום, רשת

קצת קשה לי עכשיו נראה לי שאני צריכה חיבוק... (כמה אפסורד זה שאני כל כך צריכה וכל כך לא מסוגלת לקבל אותו) התכנים של הטיפול מציפים אותי רגע אני בסדר ו"לא זוכרת" את זה ורגע המחשבות מציפות לא יודעת למה הוספתי את ההודעה הזו עכשיו נראה לי שאני סתם צריכה יחס... (מה זה כל הצרכים האלה..?:) ) רשת

רשת יקרה שלי ("שלי" במובן המצומצם של הפורום, אבל לפעמים גם זה משהו, נכון?), אני כל-כך שמחה שהבאת את ההתכתבות שלנו אל תוך הטיפול, ובטוחה שהמטפלת שלך עושה בה "שימוש" נפלא. את יודעת, כשהתחלתי להשיב על שאלות בפורום (לפני שנה), חשבתי שזה הדבר הטוב ביותר שפורום יכול לעשות: להוות מין "בית" רגשי זמני, אך משמעותי, ברגעי משבר. לאור זאת, אני שמחה וגאה לשלוח לך את החיבוק שאת זקוקה לו כרגע... שלך, אורנה

היי אורנה, תודה על המילים האלה ועל החיבוק הוירטואלי. אכן, קיסמו של הפורום... אם יודעים לעשות את השימוש בו הוא יכול מאוד להועיל... גם על זה דיברנו בטיפול. בדרך כלל אני לא מרשה לאנשים להגיד לי "רשת שלי", כי אני של עצמי ולא של אף אחד... ממך זה קצת משונה, אבל זה לא נורא :) זה גם מחמם את הלב... שיהיה שבוע מוצלח