התמודדות עם אבל

לפני כשבועיים איבדתי את אימי שחלתה בסרטן ונפטרה לאחר ייסורים רבים. מאז חזרת המחלה לפני כחמש שנים התאבלתי ומנעתי מעצמי דברים רבים (כל חג היה "האחרון", כל יום הולדת וכו'...) היא נפטרה בבית, בידיים שלי, ולאחר יומים-שלושה קשים, חזרתי לעצמי, אני לא בוכה, כמעט ולא חושבת על זה האם זה נורמלי?, אני מרגישה בשיא כוחי, התפטרתי מהעבודה, אני מחפשת משהו טוב יותר ומרגישה בטוחה יותר כיוון שמישהו שומר עלי שם למעלה. אני רוצה להוסיף שחיי מסובכים גם כך: בת לאב עיוור ואמא ז"ל משותקת, אני עצמי חולה במחלה ניוונית ולא מצליחה להרות, לאחר הפלה. האם ייתכן שאני פשוט מדחיקה הכל ועלולה להתמוטט? ניסיתי טיפול פסיכולוגי בשנתיים האחרונות אצל שתי מטפלות איתן נפגשתי לפחות 12 פגישות (כל אחת), אבל הפסקתי כיוון שזה ממש לא הזיז כלום, כך שאודה אם לא תפנה אותי לייעוץ תודה מראש, דנה

דנה שלום רב, ראשית אני רוצה להביע את תנחומיי על מות אימך. תהליך של אבל ואובדן הוא תהליך סובייקטיבי עבור כל אחד ואחד. כל אחד מתמודד עם תהליך זו בצורה ובאופן שונה. מדבריך נראה כי את אישה עם הרבה כוחות ועם יכולת התמודדות טובה. לא לכל בעיה יש צורך בטיפול פסיכותרפויטי, אם כי לדעתי, זה לא עלול להזיק (אלא אם המטפל גרוע...). מציאת מטפל טוב עבורך (כי גם זה עניין סובייקטיבי עד מאד) עשוי להיות תהליך מתיש וארוך, ולעיתים יש לעבור כמה טיפולים עד שמגיעים למטפל הנכון עבור אותו אדם. את מעלה במכתבך קשיים רבים עימם את מתמודדת, קשיים אישיים, משפחתיים ובוודאי, כמו לכל אחד, ישנם עוד קשיים אחרים. לכן אני חושבת שכדאי שכן יהיה לך מישהו שאיתו תוכלי לעבד את הקשיים הללו, לפרוק, לקבל תמיכה וחיזוק, אולם כל זה באמת תלוי ברצון שלך. אם את חשה כעת שאת מצליחה להתמודד (ואכן נראה כך על פי מכתבך) ואינך מעוניינת בתמיכה וסיוע, אזי את יכולה להמשיך בדרכך, כפי שעשית את היום. אני מקווה שכאשר תחושי שיכולת ההתמודדות פחותה ואת זקוקה לסיוע, אכן תוכלי להעניק לעצמך זאת. שיהיה לך כוח, בברכה, טלי פרידמן

לדנה, א. אני בטוחה!!! שאת תצליחי להרות. אם אדם רוצה משהו, הוא ישיג אותו!!! ב. גם אימא שלי, התאבלה על אביה בעודו בחיים. עדי

תודה