העניין הוא
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שהעולם היחידי בו משהו מזה יכול היה להיות צודק לא מכיל אותי, כי העולם היחידי בו יעשה במקרה שלי צדק הוא כזה בו מה שעברתי לא קרה מעולם ובו גם אני לא קיימת.
כל כך מפתה להרוס הכל ולבנות את עצמי מחדש לנתץ הכל, הרי בזה אני טובה... ולבנות לי זהות חדשה אבל את זה כבר ניסיתי... די. :)
הכאב והכעס לפעמים לא ניסבלים עד כדי כך וכה קשה לבטא אותם שבא לנו להרוס את הכל,למחוק ולהתחיל מחדש...למות לרגע ולהוולד במציאות אחרת ששם זה לא קרה,בעולם שיש בו צדק,שניתן בו להרגיש בטוח ומוגן...העיניין הוא שתמיד מגיע בוקר...אולי הדרך להיות קיימת עם המציאות ואפילו לקבל ולהכיל אותה היא ארוכה אך ניראה שזו דרך חיים...סתם הרהורים.
May :)
מאיה יקרה, אני אוהבת שאת כותבת ככה. ככה אני מבינה... (-: אני מרגישה את הכאב שלך. ורוצה להאמין שתתני לנו להיות פה בשבילך. אני בכל אופן פה. תמשיכי לכתוב. אני מקווה שהיום את מרגישה יותר טוב. נורית
הי מאיה, העניין הוא שזה קרה, וזה לא צודק, והייתי רוצה שנמצא דרך "להיות קיימות" עם זה. אורנה
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
