דימיון ילדים לפני שינה

הבת שלי כבת שנתיים,מפותחת מאוד כולל שפה.משחקת משחקי דימיון. לאחרונה ממש לפני שינה והכניסה למיטה מתחילה לדמיין כי יש נמר/זאב בחדר וכי הוא אוכל אותה וכו. מסרבת להיכנס למיטה ורוצה להירדם עליי. כיצד נכון בכלל להגיב לכל משחקי הדמיון וההמצאות הנ"ל וכיצד נכון להגיב לגבי הפחד לפני השינה?! ניסיתי להציע לה לשים מוסיקה,אור קטן-לא ממש משתפת פעולה בנושא

שלום בוריס, נמרים, זאבים, אריות ונחשים הם אורחים לא קרואים בהרבה חדרי שינה של בני שנתיים-שלוש, ואפילו ארבע. כמו שבטח גילית בעצמך, אין טעם לדבר בגיל זה אל ההגיון, פשוט בגלל שדיבור כזה לא מאד מרשים ילדים בני שנתיים (בטח לא כשהם לפני השינה). לפעמים הנוכחות שלנו, כהורים, היא הפתרון המיידי והזמין, אבל כדאי לחשוב על דרכים יצירתיות יותר, שיעבירו את תחושת השליטה והביטחון אל הילד עצמו. יש המון ספרי ילדים בנושא, ובגיל זה הייתי מתחילה עם הסיפור 'מדוע בכתה שגית בלילה' מתוך הספר 'הנשיקה שהלכה לאיבוד'. יש גם את 'בלילה חשוך אחד' של אורה אייל. על מדפי הספרים בחנויות המובחרות תוכל למצוא שפע ספרים בנושא, ומומלץ לעשות בהם שימוש. הורים חוששים לפעמים שהספרים 'יכניסו רעיונות' לילד, אבל המציאות מראה שהעיסוק בנושא הפחד דווקא מסייע בפירוק המתח ובהתמודדות איתו. רוב הספרים בנושא עוסקים בפחדים עם הרבה הומור וחן, והם מהנים מאד גם את המבוגרים. ברמה המעשית, אפשר לקנות בובות זאב/נמר מפלסטיק, ולשחק בהם בשעות היום, עד שתושג מידה של הקהייה לפחד. אפשר לסדר את נמרי הפלסטיק בחדר, ע"י המיטה, כדי שהילדה תרגיש בטוחה תחת המשמר הידידותי. אפשר לקחת אחד למיטה (אם הם אכן יצליחו להתיידד). ברוב המקרים, אם תגובת ההורים סבלנית ותומכת, אפיזודות פחד כאלה לא נמשכות זמן רב, והופכות לזיכרון משעשע. ספר לנו איך הולך ליל מנוחה ליאת