רגשות

החברה הטובה שלי מתחתנת בעוד כחודש ואם להיות כנה קשה לי לשמוח בשבילה כי אני לא רוצה לאבד אותה, כי זה מדגיש מה אין לי. החתונה שלה מלחיצה אותי ואני יודעת שיהיה לי קשה ביום עצמו. זה הופך אותי אדם רע? אם זה היה ההפך היא הייתה שמחה בשבילי. ממש קשה לי. אני רוצה לשמוח בשבילה ועדיין לא מסוגלת. מה יש לי? למה אני אנוכית כ"כ?

טליה יקרה, רק אתמול דיברנו כאן על הקנאה ועל החמצמצות שהיא משרה על החיים. החתונה של חברתך מהווה תזכורת לעובדה המצערת (אותך) שעוד לא מצאת את החתן המיועד לך. תמיד קל לנו יותר לפרגן ממקום של עודף. מי שיש לו בשפע, יכול להיות נדיב. נסי להתחבר בחודש הקרוב למקומות בהם את מרגישה שיש לך 'עודפים', ולהגיע אל החתונה עם תחושה בסיסית מחוזקת יותר. כך, יש לקוות, יהיה לך קל יותר לפרגן בערב ההוא. תוכלי, למשל, להתנחם בעובדה שבכל חתונה יש גם המון נשים נשואות, מטופלות בבית, כביסה וילדים, המקנאות נורא ברווקות המאושרות, המבלות עד השעות הקטנות בכל ערב, יוצאות עם מי שהן רוצות, ולא חייבות כלום לאף אחד... תודי שזאת נקודת 'עודף' שניתן להתחמש בה כדי לעבור את הערב בשלום, לא? מזל טוב שיהיה ליאת