לליאת - המשך להמשך של ההמשך...

שלום ליאת, בשבוע שבעבר "התפלספנו" בשאלת מגע פיזי בטיפול (יחסי מטופלת-מטפלת). שאלתי "שאלת תם" שתשובתה צפויה מראש, אך הפתעת אותי ובתשובתך מצאתי "חומר למחשבה". כתבת שטיפול אינו מסגרת לסיפוק צרכים, וכשם שאיש לא יעלה בדעתו לבוא לטיפול כדי לאכול, לישון, לספק צורכי מין וכו', כך גם לגבי מגע פיזי. אז רציתי להגיד לך שני דברים: 1. כאמור, הפתעת אותי, סברתי שטיפול הוא ה-מסגרת לסיפוק צרכים - לא את אלה החיוניים להישרדותינו הפיזית, אלא לזו הנפשית. במיוחד לאצלו שצברו "היסטוריית חסר וחסך" מרשימה לכל אורך חייהם. תשובתך האירה נקודה שלא חשבתי עליה... 2. וזו נקודת מחשבה והתייחסות בשבילך - אני חולקת עליך בחלק מהדוגמות שציינת (אם את זוכרת אותן): צרכים רבים אפשר לספק באמצעות קנייתם בכסף או "להשיג לבד", לכן ברור שמי שמעוניין לספק את צרכיו המיניים או את הצורך בשינה, אינו זקוק למטפל. גם גם לגבי צרכים אחרים. בשונה מכך - חיבה ומגע אמפתי וא-מיני - אי-אפשר לקנות בכסף(!) ובמסגרת טיפול וקשר רגשי עם מטפל אי-אפשר "להשלים את החסר" באמצעות חלופות. במקרים רבים כוחו של מגע עולה פי מונים על זו של מילה/מזון (ואני אומרת זאת בשמי ובשם הקופיף של הארלו שנצמד ל"אמא-מגבת"...),אז למה זה "אסור" ???

היי דנה, נראה כאילו ערבנו כל השבוע לליאת עם שאלות המגע שלנו :-) כפי הנראה אנחנו סובלות מחסכים דומים, למרות ששאלתי לא מתייחסת למגע דווקא בטיפול. סתם שיעשע אותי תזמון השאלות. להשתמע כאן, יעלה

דנה ויעלה! (כמה נחמד ליפול למארב!) חיבה, אמפתיה וקשר משמעותי וקרוב הם דברים המתאפשרים במרחב הטיפולי. הללו - לפחות לתפיסתי - יכולים להתקיים ללא מגע פיזי. אין עוררין על חשיבותו של המגע כצורך קיומי אנושי, והקופיף של הארלו הדגים זאת היטב. השאלה לגבי הטיפול היא: איזה מן קשר זה? האם קיימת זהות מוחלטת בין קשר הורי או קשר זוגי לבין טיפול. אם מגיעה אלי לטיפול בחורה או ילדה שהתייתמה מאמה, האם עלי לשמש לה א?ם מחליפה? אילו פונקציות הוריות ניתן לקיים במסגרת טיפול ואיזה לא? ואם מטופלת כמהה לקשר זוגי/מיני קרוב שאיננו, האם הקשר הטיפולי יכול למלא את מקומו של קשר כזה? אלה שאלות מעניינות וחשובות. אפשר להמשיך ולשאול: מתי מגע חם, קרוב וא-מיני הופך למגע מיני? איפה עובר הגבול? מי נותן למגע את פרשנותו המינית או האחרת? כדי לנסות ולחדד עוד יותר, אוכל להזמין אתכן לחשוב למשל על אמא ששולחת את הילד שלה לטיפול פסיכולוגי. האם הייתה רוצה שהמטפל, הנמצא עם הילד לבד בחדר, ילטף אותו (ליטוף תמים לגמרי) כדי לספק לו חום וקרבה? אשמח לשמוע את תגובת האמהות שבפורום. הייתי רוצה להאמין שהקשר הטיפולי הטוב - הגם שנעשה ללא מגע פיזי - הוא אכן קשר מגדל ומצמיח, שיאפשר למטופל בבוא היום למצוא ולשמר קשר אמיתי ומלא, הכולל את כל ההיבטים המענגים המצופים ממנו. בברכה חמה ליאת

בסופו של דבר מה שנותן לי את ההרגשה שאני יכולה לדבר על כל דבר בטיפול וגם על הדברים הכי מביכים בעולם , זו העובדה שאני יודעת שיש שמירה ברורה ממגע.. והגבול מאוד ברור וזה מה ששומר עלי. אני חושבת(ממבט של מטופלת) שגם אם לעיתים יש רצון של חיבוק וכד', הרי שלטווח הארוך מגע יוצר מצב שהגבול לא ברור וזה מפריע לפתיחות של הטיפול בהיבט המילולי שלו(שבו ניתן להביע ולרצות הכל במילים) ומגע לא יוצר פתיחות להיפך הוא יצור רק חסימה וחוסר פתיחות..

(לא דנה שפתחה את הנושא) היי ליאת, הרבה שאלות פילוסופיות העלית... (וכמה אני אוהבת פילוסופיה פסיכולוגית). לשאלתך האם את מטפל אמור לשמש הורה חלופי התשובה שלי היא לא, וגם אם היה רוצה בכך לא היה לטעמי יכול לעשות כן.המטפל אמור אולי למלא פונקציות הוריות מסויימות עבור מטופלו אך בוודאי שלא להחליף הורה, נהפוכו, אולי ללמד את המטופל כיצד לקבל את הוריו או לפחות כיצד לחיות בשלום עם עצמו למרות תפקוד הוריו. הוא אמור בעיקר לשמש כדמות חיובית מופנמת שמכילה, מקשיבה ושאר המילים היפות שתמיד משתמשים בהם בטיפול :). לכן באמת אולי חשוב הגבול של המגע בטיפול עם מבוגרים. לטעמי מטפל טוב הוא מטפל שיודע לעשות את ההפרדה בינו לבין ההורה ורק מעניק למטופל את הפונקציות ההוריות החסרות (כל מטופל לגופו), וכלים להתמודדות טובה יותר עם ההורה שתמיד ולא משנה מה עשה למטופל, ימלא אובייקט משמעותי ביותר. עם זאת, עם ילדים, אני חושבת שהמגע נדרש יותר מאשר עם מטופלים. מאחר שהטיפול עם ילד בדרך כלל אינו מתבסס רק על מילים ולפעמים הדרך היחידה להראות לילד שמקבלים אותו למרות שהוא לדוגמא תוקפני היא רק דרך מגע כנה. זאת כמובן במידה ואין חשד שלילד רקע של התעללות מינית, וגם אז המגע צריך להיות עדין במקומות כגון הראש. קשה לענות על השאלה מתי המגע הופך למיני מכיוון שזאת שאלה סובייקטיבית ומאוד תלויית רקע. אני מודה שאני באופן טבעי לחלוטין נוגעת ומתקשרת דרך מגע (רק עם ילדים), ועד כה מצאתי את המגע ככלי משמעותי שאליו הילדים נענו בחיוב. כמובן שאם אני חשה שמגע אינו נעים אני מקפידה לא לעשות כן. אגב, רק עכשיו בזמן הכתיבה אני חושבת על זה שהמגע הוא כלי טבעי אצלי כשאני נוגעת באחרים אך אני איני אוהבת שנוגעים בי (פרט לילדים) ונגיעה של המטפלת שלי הייתה מרתיעה אותי... מממ מעניין חומר מחשבה ללילה.