לגדעון שובל

אומנם אני בטיפול כרגע, אך למרות זאת אני מרגישה שחיי(שכעת במשבר)במקום להתקדם,'הולכים אחורה',ומתפרקים,ואיני יכולה לשתף בתחושה זו אף-אחד מבני משפחתי ואפילו את הפסיכולוג שלי(שבטח יחשוב שאני מגזימה). אני בחורה בת 30+ . מה אתה ממלץ לי לעשות עם תחושה זו?האם להתייחס אליה ברצינות או לא?

למתוסכלת שלום, אני מתקשה ליעץ עם כל כך מעט מידע. בעיקרון: כמובן שלשתף. עצם השיתוף יתן לך פרופורציות, יבהיר לך את רגשותייך ועל מה הם מתבססים, יעזור לך לגייס מחדש בני משפחה, חברים, את הפסיכולוג שלך לטובתך. אם חייך במשבר, אז בודאי שיכולה להיות תחושת פרוק ונסיגה. אז אני נשאר בעיקר עם שאלות: למה את מתכוונת כשאת אומרת שחייך מתפרקים? איפה זה מתבטא? ומדוע כל כך קשה לך לשתף את הקרובים לך?... את מוזמנת לשתף יותר גם אותנו, בברכה, גדעון

תודה על תשובתך, אומנם איני רוצה לחשוף את זהותי או פרטים מזהים עלי, אך כן אומר שלדעתי חיי 'מתפרקים' כי בגילי עדיין איני נשואה,וללא חבר אפילו,וללא חשק לצאת שוב עם בחורים ולחוות מחדש אכזבות ויאוש מכך פעם אחר פעם,ולא להסתבך שוב עם בחור שקרן ש"ינצל"אותי-וישאיר אותי פגועה נפשית ופיזית(בגלל חשש להריון-אך זה היה לפני יותר משנה כבר). בנוסף לכל אני מובטלת כרגע (פוטרתי מעבודתי הקודמת)ולא מצליחה למצוא עבודה חדשה{ואיני מעוניינת לפרט במה-אך בשני תחומים שונים}. איני רוצה לשתף את הקרובים- גם כדיי לא לחשוף עוד חולשה בפניהם,שלעיתים מנצלים זאת לרעה, וגם כדיי לא לפגוע בקרובים לי מאוד-שאני במצב כזה. וזה רק חלקיק קטן ממה שעבר עלי בזמן האחרון,אך שוב-איני רוצה לפרט כאן.