סתם בא לי לשפוך את הלב...

לפעמים, לפעמים אני חושבת שאף אחד לא מכיר את ההרגשה הזאת. לפעמים אני חושבת שאף אחד לא יודע מה זה להיות בן אדם עצוב, שהחבר היחידי שלו זה הוא עצמו בלבד. אני יודעת שאני לא מצורעת, שאני לא טיפשה ושאני בן אדם מאוד נח וחברותי. אבל למה, למה יש לי פחד מבני אדם? תמיד חשבתי שמדובר בבישנות ובחוסר בטחון עצמי, והיה לי נח להשען על זה... חשבתי שאני אצליח לשנות את זה במהרה, הרי יש הרבה אנשים שסובלים מחוסר ביטחון עצמי, וביישנות בכלל. אבל לאט לאט במשך השנים למדתי להרכיב את הפזל. אפילו הגעתי לכמה נקודות בחיים שלי שאמרתי "אוקיי, ככה זה וזהו, נתרגל" אבל האמת שאני לא יכולה יותר לסבול את זה... אין ספור נסיונות להתקרב לאנשים, זה סתם היה לשווא. אני שונאת את כולם וכולם שונאים אותי. קשה לי לגדול עם משפחה שלא מבינה אותי. כשאני רבה עם אחותי, תמיד אשמע את המשפט "אין פלא שאף פעם לא היו לך חברים" כשאני רבה עם אבא, תמיד אשמע את המשפט "תצאי לעבוד, התרגלת לעצלות" והם לא יודעים שזה לא מבחירה. וקשה לי, עכשיו קשה לי. לפעמים בא לי למות, רק ה' יודע עד כמה איני מוצאת את מקומי פה. אבל יש לי 2 סיבות עיקריות להיותי כאן- אחותי הקטנה, אני לא אתן לה לסבול על חשבוני. והשניה, ששם, גם למעלה, אין לי מקום. מור.

היי מור.. קראתי את מה שאת כותבת ואני מזדהה איתך.. אוליי כל מה שאת עוברת זה איזה מתח נפשי עם הסביבה שלך.. אני כדי להתמודד עם כל הבעיות האלה ברחתי לאנורקסיה ( לא שאני מציעה לך לעשות זאת חלילה כי זה סבל בפני עצמו ). נפלתי לתוך בור שחור וכמה שרציתי להתרחק מאנשים זה לא הלך.. את כתבת פה כי אני מאמינה שאת לא יכולה יותר עם כל הקשיים וזה באמת קשה לקום ולהחליט החלטות לבד, הצעה ידידותית, תפני לעזרה לכי לשיחות אוליי לך זה יעזור ויתנו לך כלים להתמודד עם החיים.. אני מזמן איבדתי תקווה לחיות ואני מקווה שאת עוד רחוקה מיזה.. שבת שלום . מעיין

מור, לפעמים צריך לקחת נשימה ארוכה ולהמתין שהתקופות הקשות יעברו ושיהיה לך יותר קל להתמודד הדברים. אל תהיי קשה עם עצמך, הרי את יודעת שאת עושה כל מה שאפשר מבחינה טיפולית. את יודעת גם שהנסיבות האובייקטיביות הנוכחיות של חייך הן מורכבות. וכן, זה בהחלט קשה לגדול עם משפחה שלא מבינה. לפעמים בתקופות מורכבות של החיים, לא רוצים כל כך לפגוש אחרים משום שמרגישים פגיעים ומדוכאים ולא רוצים , שאחרים יראו אותנו כך. אני מעריך שהעוצמה של מה שאת מרגישה תפוג אט אט. מחר יהיה יום חדש, היי חזקה, גדעון