לאורנה

הפסיכולוגית שלי חזרה השבוע לארץ בתחילת השבוע, קצת אחרי שהיא חזרה היא צלצלה אלי... ההודעה שהיא השאירה לי בפלאפון מרחה לי חיוך על הפרצוף. הבנתי שהתגעגעתי אליה... אבל לא הצלחתי להגיד לה את זה. אז כתבתי לה במייל וזה שימח אותה. ובשבילי זה היה הישג גדול. אני חושבת שאף פעם לא הראתי ולא אמרתי לה שהיא טובה בשבילי. ביום ראשון בבוקר אנחנו נפגשות. עברתי כל כך הרבה בחודש ומשהו שהיא לא היתה ובעצם גם בשבועות שלפני הנסיעה שלה (כי בגלל שידעתי שהיא נוסעת לא דיברתי). אני מנסה לחשוב על הפגישה ביום ראשון ולא יודעת ממה בכלל להתחיל. חודש בחיים שלי זה המון זמן. חשבתי על זה השבוע. כל כך הרבה דברים קורים אצלי בחודש. אני לא יודעת אם זה נורמלי ואם ככה זה אצל כולם, אבל ככה זה אצלי. נסיעה מהירה ברכבת הרים. מצד אחד אני רוצה שהיא תדע הכל, אבל מצד שני אני כל כך רחוקה עכשיו. לא יודעת איך ובמה להתחיל... אורנה, תודה על שהיית איתה בתקופה הזו. זה עזר לי מאוד. הרגשתי שאת רואה אותי לפעמים גם בלי שאגיד יותר מיידי. זו חוויה טובה, שלא קוראת לי עם אנשים בדרך כלל... המון המון תודה ושבת נעימה רשת

לא ידעתי שהפרתי את החוזה

יקירתי, אני אמשיך להיות איתך ככל שאוכל, אבל הפורום הוא באמת לא המקום לזה. אני מרגישה את הכאב שלך נוראי "ומשפריץ" לכל הכיוונים, אבל המשתתפים האחרים בפורום לא יכולים להבין מבלי שתסבירי, ואני חושבת שבסופו של דבר את נשארת עוד יותר לבד. אז בבקשה, תלכי לישון עכשיו , ובבוקר תמשיכי לכתוב לי באופן אישי. אורנה

רשת יקרה, שמחתי להיות איתך בתקופת הנסיעה של הפסיכולוגית שלך. ההודעות שלך היו תמיד נוגעות ללב ומרתקות מבחינתי, ולימדו אותי רבות - גם על המטופלים שלי וגם על עצמי. שמרי על עצמך, ואל תשכחי לעדכן מפעם לפעם, אורנה