השתלבות חברתית ולימודית

שלום, אני בשנות העשרים, עובדת ולומדת באוניברסיטה. אני מתקשה למצוא את מקומי במסגרות שקיימות בחיי, היום. יש לי עבודה די יציבה, מזה שנים ואני מחוייבת לסיים תואר ראשון במהלך שנות עבודתי וזה גם הייתה כוונתי ורצוני לפני שהתחלתי ללמוד. אבל אני לא מוצאת ענין רב בלימודיי (במסגרת מדעי הרוח) המרצים והתכנים נראים לי טרחניים, מעבר לרעיונות מרתקים וחשובים. חלק גדול מהסטודנטים נראים בעיניי פוזאיסטים ריקים, מנוכרים, לא אמיתיים, כאילו מנסים לשמור על פאסון, האוירה התחרותית מאוד מורגשת. היום השתתפתי בקורס מסוים, סמוך אליי ישבה בחורה מאוד יפה. ישבנו בשורה האחרונה בכיתה. לאורך כל השיעור סטודנטים הפנו את מבטם אחורנית בצורה ממושכת כדי להסתכל ולבהות בה, ואני הייתי די בלתי נראית..לא שיש לי צורך להראות (אני בחורה נאה) ולמשוך מבטים בלתי פוסקים, אבל היה בזה משהו דוחה, ניאנדרטלי.. שהבחורה הזאת, שישבה סמוך אליי הייתה מאוד לא נעימה ושפת הגוף והמבטים שלה שידרו עליונות וניכור (וזו לא השלכה שלי מתוך נחיתות, או שכן?) אבל האנשים מסביבי נראו מאוד לא נגישים, וכאדם בעל חדות-הבחנה, קשה לי להאמין שהאינטואיציה שלי שגויה. חסרה לי החמימות, האמפטיה, הרמוניה חברתית, נגישות של הסטודנטים, אני מרגישה שאנשים מנסים להישמע כמה שיותר משכילים ואינטליגנטים, וככל שכך, האינטלגנציה הרגשית פוחתת והנחמדות כנחמדות בפני עצמה. אני מתוסכלת. האם אני במסגרות לא נכונות/זרות לי, או שאני צריכה להתבגר ולצאת מהאוטופיה?

ענבל יקרה, אף בחורה צעירה לא הייתה מרגישה נוח בסיטואציה שתארת. מי מאיתנו רוצה לשבת ע"י יפהפיה מדהימה ולזכות להתעלמות מוחלטת? למזלנו (ולצערם של הגברים, אולי) לא כל הבחורות ניחנו ביופי מהמם, ובכל זאת יש להן חיים, חברים, בני זוג ואפילו תארים אקדמאיים. כמי שמבלה כבר שנים רבות באוניברסיטה, נדמה לי שהתיאור שלך מחטיא למציאות. זוהי מסגרת המכילה מארג אנושי מורכב ומגוון, אינטליגנטי בדר"כ, שיש בו מאלה ומאלה. אם המרצים והתכנים נראים לך טרחנים, וחברייך ללימודים נתפסים כריקניים, תחרותיים ומנוכרים, אולי באמת שווה לבדוק מה קורה. כדאי לנסות ולשאול את עצמך מה קורה לך במסגרות אחרות (עבודה, חברים, משפחה). האם גם שם את מוצאת את עצמך מחוץ לתמונה? האם חמימות, אמפתיה והרמוניה חברתית זה משהו המוכר לך ממקומות אחרים, או שמא הן חסרות לך תמיד? אם מדובר בתחושות כרוניות, המלוות אותך גם מחוץ לאוניברסיטה, שווה לשקול קבלת סיוע וייעוץ פסיכולוגי, שיכוון למיומנויות בינאישיות ולשיפור הדימוי העצמי. אם התחושות הללו ייחודיות רק לאוניברסיטה, אולי באמת מדובר בבחירת מקצוע לימוד שאינו מתאים לך. נשמח לשמוע לאיזה מסקנות הגעת. ערב נעים ליאת